מנשה סופרמרקט.

בס"ד
שלום קוראים לי מנשה ואני מכור לסופרמרקטים. עכשיו זה הקטע שאתם צריכים לקום ולהגיד לי: "אנחנו אוהבים אותך מנשה, גם אנחנו מכורים לסופרמרקטים", יעני קבוצת תמיכה… הבנתם?. אז אתם לא קבוצת התמיכה שלי אלא הקוראים שלי ואני רוצה לשתף אתכם בהתמכרות שלי ששלטה לי על החיים ברמות מטורפות עד שנגמלתי בדרך מיוחדת ושונה ממה שציפיתי. עכשיו אני בטוח שרובכם אומרים: "טוב כל אחד קונה בסופרמרקט כל שבוע, מה יכולה להיות התמכרות לדבר כזה???" אז תרשו לי לחדש לכם שיכולה להיות התמכרות לסופרמרקטים , אני הייתי קונה כל דבר בסופרמרקט, אם היה חסר לי חלב לקפה בבוקר הייתי יורד לסופר וקונה, נורמאלי? ובכן הייתי מסיים את החלב כמה שיותר מהר ויורד שוב לסופרמרקט וקונה שוב חלב, על הדרך הייתי מוסיף גם תריסר ביצים כי "בטעות" נפלו לי כמה ביצים על הרצפה בבית…רק כדיי לנשום את האוויר הקריר של הסופרמרקט, רק כדיי לעמוד בתור לקופה של העשרה מוצרים ולחכות שם הכי הרבה זמן כי אנחנו ישראלים ואין לנו מושג איך מתפעלים קופה מהירה.

הייתי הולך לסופר כמעט ארבע או חמש פעמים ביום, כל הקופאיות כבר הכירו אותי, פעם אחת אפילו קופאית חדשה העיזה לשאול אותי אם יש לי כרטיס חבר מועדון אז צרחתי ועשיתי להם בלאגן עד שהקופאית נאלצה להתנצל ולקנות לי טורטית בתור פיצוי.

ככה במצב הזה הסתובבתי עשרים שנה בערך. הייתי עובר דירה לפי הסופרמרקט הקרוב למקום מגוריי, לא עניין אותי ארבעה כיווני אוויר או ממ"ד, אני רציתי סופרמרקט, יש? אני קונה את הדירה בלי לחשוב פעמיים. וחשוב לי להוסיף לכל מי שדמיין אותי כמטורף תימהוני אז אני בהחלט לא כזה, אני עובד בעבודה טובה בתור מתרגם טכני בתחום ההייטק וברוך השם כסף לא היה חסר לי ולכן כאמור הייתי יכול לעמוד כלכלית בהתמכרות שלי לסופרמרקטים.

כן…אני עובד מהבית, למי ששאל…פרילנסר מה שנקרא ולכן בין גיחה אחת או שתיים או שלוש או ארבע לסופרמרקט הייתי גם עובד ומתרגם. מה זה מתרגם טכני? אתם מכירים את חוברות ההדרכה של המוצרים החשמליים שאתם קונים? ובכן אני מתרגם אותם מאנגלית לשפת הקודש. טוב עד כאן על העבודה שלי הקצת משעממת.

אני רציתי לספר לכם על איך נגמלתי מהדבר הזה. ובכן כמו בכל סופרמרקט גם אצלי היו דוכניי טעימה שונים, ואני מן הסתם הכרתי את שושנה בדוכן של היוגורט, את מלכה בדוכן של המיני באגט, ואת מזל בדוכן של הממרח זיתים החדש שיצא לא מזמן. עד לאותו יום גורלי שהכניסו דוכן חדש לסופרמרקט בלי להודיע לי…

הן היו שתיים, לבושות אותו דבר, לאחת קראו יסמין ולשנייה קראו מעיין. והן לא רק היו לבושות אותו הדבר אלא הן גם נראו אותו דבר מכיוון שהן היו תאומות זהות. אני לא יודע מה חשב מנהל הסופרמרקט לעצמו כשהחליט לפתוח דוכן חדש ככה בהפתעה גמורה, ועוד להביא שתיים??? דיילות תאומות??? וכל זה בלי להודיע לי, הוא לא פחד שאני אעזוב את הסופרמרקט ולא אקנה שם יותר??? ובכן לא, הוא לא פחד.

וכך ביום רביעי בבוקר בתאריך 06/01/2015 בדיוק לפני שנה ויום נכנסתי לסופרמרקט האהוב שלי וגיליתי דוכן ענק וצבעוני של "קליק". היו שם קליק מכל הסוגים והמינים, צהובים, אדומים, ירוקים וכחולים. קליק במילוי שוקולד סטנדרטי ומשעמם, קליק במילוי ריבת חלב, קליק במילוי ריבת תות, קליק ביסקוויט, ועוד קליקים שונים ומשונים, אפילו הבחנתי בקליק במילוי סרדינים…משהו מיובא מחוץ לארץ. אה..כן…היו שם גם יסמין ומעיין התאומות הזהות שמיהרו להציג את עצמן איך שהתקרבתי לדוכן, וכמובן הן גם הציעו לי לטעום קליק.

זה היה משהו כזה: שלום לך…(יסמין עם חיוך חושף שיניים מושלמות) ובוקר נפלא (מעיין אחותה משלימה אותה עם אותו חיוך רק שהיא חשפה שלוש סתימות) ואז הן רצו ביחד: "ברוך הבא לדוכן הקליק, הדוכן הכי מדליק, אני מעיין וזו יסמין ומי יודע אולי זה הפוך כי אנחנו תאומות כל כך זהות שאפילו אנחנו לא מבדילות… (שתיהן בצחוק מזויף כמו שלימדו אותן בקורס מכירות) ואז הן עברו להצעת הסחורה: בוא תטעם את הקליק…כדאי לך מהר…לפני שייגמר…כי יסמין ומעיין פה וכל הקליקים בסכנה קיומית, אם לא תטעם עכשיו לא יישאר לך כלום וכשתחזור אחרי סיבוב קצר למדף החמוצים לא יישאר לך קלי…קים. הבנת? חרוזים…חמו..צים, קלי..קים. (שוב הצחוק המזויף) ואז הן נעצרו והביטו בי בציפייה.

המשכתי ללכת משועשע מההצגה הקטנה שלהן, לא האמנתי להם בקשר לזה שלא יישאר לי כלום לטעום, שמונה בבוקר, רק אני ועוד שלושה קונים בסופר, אייך ייגמר כל הקליק הזה???. אז טיילתי לי להנאתי לכיוון החמוצים, לקחתי שלוש קופסאות של מלפפון חמוץ במלח (אני לא אוהב במלח…זה רק תירוץ כדיי להחזיר ולהחליף לחומץ וכך לזכות בעוד ביקור בסופרמרקט…)

ואיך שסיימתי נסעתי עם העגלה שלי ישר לכיוון יסמין ומעיין, והן עמדו שם מחייכות עדיין מאחוריי דוכן ריק לחלוטין, זאת אומרת היו שם עדיין שלטים של קליק אבל קליק אמיתי לא היה בכלל. הייתי המום והתקרבתי אליהן שוב, הן התחילו כמעט באופן אוטומטי:
שלום לך…(יסמין עם חיוך חושף שיניים מושלמות) ובוקר נפלא (מעיין אחותה משלימה אותה עם אותו חיוך רק שהיא חשפה שלוש סתימות) ואז הן רצו ביחד: "ברוך הבא לדוכן הקליק, הדוכן הכי מדליק… עצרתי אותן בבת אחת עם תנועה של סגירת כף היד כמו שעוצרים מוסיקה…ושאלתי : לאיפה נעלם כל הקליק שהיה כאן??? היו כאן לפחות חמישים חבילות???.

הן הביטו בי במבט תמים ואמרו ביחד: היו כאן הרבה קונים אז הם קנו את הכל, האנשים אוהבים קליק… הבחנתי בכתם של שוקולד בקצה הפה של יסמין והיא מיהרה לנקות אותו ולחייך בתמימות. חצי דקה אחר כך תוך כדיי שאני חושב ומנסה לעכל שהייתי בדיוק חמש דקות בחמוצים וחזרתי וכאמור הדוכן התרוקן לחלוטין, הופיע לפתע בחור לבוש בחליפה שהתקרב אלינו תוך כדיי צעקות: אני לא מאמין, אתן חיסלתן לי את כל הסחורה !!! אתן אכלתן את הכל !!!, איך עשיתי את הטעות הזו והעסקתי אתכן שוב??? איך???. הוא טפח על ראשו בכעס והביט המום על הדוכן. יסמין ומעיין מיהרו להתנצל ולומר: אנחנו מצטערות חיים, בבקשה אל תכעס…אנחנו לא עמדנו בפיתוי….

חיים המנהל המשיך: אבל בכל עיר אתן לא עומדות לי בפיתוי…אנחנו פותחים דוכן קליק ולפני שאני מספיק למכור עיגול אחד אתן אוכלות את הכל… אני מצטער בנות אבל אתן מפוטרות…החל מהיום אתן מפסיקות למכור קליק…אני מצטער.."

באותו היום שעה לאחר מכן מצאתי את עצמי המכור לחלוטין לסופרמרקטים יושב בבית קפה עם יסמין ומעיין המכורות לחלוטין לקליק. מצאנו נושא שיחה… החלפנו טלפונים ושבועיים לאחר מכן עברנו לגור ביחד שלושתנו, כי חשבנו שביחד יהיה לנו יותר קל להתמודד עם ההתמכרויות שלנו. אז נרשמנו לסדנה המשותפת של פינחס (דייג לשעבר) שגר ביפו והיה מכור לאכילת דגים ולחתולה שלו רחל, זה קצת התנגש לו כי לאכול כל הזמן דגים ולהחזיק בחתולה שמתוקף היותה חתולה גם חובבת דגים מאוד…

זה הגיע למצב שהשכנים היו שומעים אותו רב עם החתולה על מנת הבורי היומית, זה היה משהו כמו: רחל !!! תעזבי לי את הדג !!! רחל !!!. עד שפינחס החליט לעזוב הכל מאחור, השתחרר מההתמכרות שלו לדגים והתחיל לאכול דברים אחרים במשך היום, הוא עבר לתל אביב ופתח סדנה כדיי לעזור לאנשים כמוהו. את החתולה רחל הוא השאיר אצלו, והבטיח לספק לה מנה יומית של טונה, ואספקה של דג נסיכת הנילוס פעם בשבוע לכבוד שבת.

וזהו, הסדנה עזרה לי מאוד וגם לשתיים יסמין ומעיין השותפות החמודות שלי לדירה. והיום שנה ויום אחרי אני שמח לבשר שאנחנו נקיים לגמרי,

הגענו להסדר שכשצריך לעשות קניות אז אנחנו תמיד הולכים ביחד שלושתנו. אני שומר עליהן רחוקות מדוכן העיגולים המסוכנים והן שומרות עליי שנקנה בדיוק מה שצריך
ושהחשבון בקופה יהיה שפוי.