מנגינת אהבות
//זה אירע באחת מלילותיי הבתוליים, יצאתי עם לַקִי כלבתי לשחק בגינה אחרי שעות ארוכות ובלתי פוסקות של נביחותיה בבית. ישבתי על אותו ספסל נידח ממול לביתי והבחנתי בו. הבחנתי בו מרחוק רץ, נוטף זיעה, שזוף ומעורטל כשעל כתפו נמצאת גופייתו הסחוטה מזיעה שנטפה בזה הרגע אחרי אימון לילי ארוך.
לפתע גופייתו נפלה בין רגליי. מבטנו התאחדו לאחד כשאני והוא התכופפנו יחד לקראת גופייתו השמוטה. לאחר מכן, הוא התיישב לידי באותו ספסל נידח מבין רבים אחרים הנמצאים בגינה ממול לביתי, והוא בשיא חוצפתו אפילו לא טרח לשאול מה שמי או מה שלומי וניסה להתחיל איתי.
חשתי בתוכי כאילו הכרנו מאז ומתמיד. שוחחנו עד אחרי חצות שיחה עמוקה כל כך עד שלקי התייאשה משיחתנו הארוכה וכל המרץ להשתובב שהיה אגור בה נמוג.
"אז נדבר", אמרתי. 'איזה סתומה את "אז נדבר" זה מה שאת אומרת? תשחקי אותה קשה להשגה', אמרתי לעצמי. הוא בשיא תמימותו ענה "תהיי בטוחה בזה". גופי התמלא בהתרגשות וצמרמורת.
אחרי השיחה שלנו הלכתי לביתי ולא הצלחתי להירדם. ראשי התמלא במחשבות ובתרחישים משוערים לגבי פגישתנו הבאה. עברו ימים, שבועות, והוא לא חזר ולא דיבר. לא היה לי שום דרך ליצור איתו קשר, מאחר שאני נתתי לו את מספר הנייד שלי והוא לא. ימים שלמים ישבתי דומעת ומחטיפה לעצמי ששוב נפלתי לאותה מלכודת של הגברים, ומאז הדחקתי את האהבה הכי גדולה שלי מעצמי. ידעתי שהיא גדולה כי הרגשתי ששנינו איבדנו את דרכינו אחד בתוך השני ומצאנו את הדרך המשותפת לנו יחד.
****
כעבור חודשיים
****
ישבתי לתומי באחת מהמסעדות הקרובות לביתי, חשתי צורך עז לפנק את עצמי ואת כלבתי, כשהוא הגיח משום מקום לתוך שולחני ומבקש את סליחתי. כל כך כעסתי. הרגשתי שה' מתעלל בי ולא נותן לי רגע של מנוחה.
'מה הוא עושה כאן? הוא בא להשפיל אותי עוד הפעם?', תהיתי. בעוד הוא מפציר בי לסלוח לו, אני סתרתי לו על עגומת הנפש שגרם לי.
כולם נדהמו אבל לי כבר לא היה אכפת. "אוקיי, זה מגיע לי. אבל תקשיבי לי שנייה אני כל החודשיים האלו ניסיתי לצור איתך קשר באמת", הוא אמר.
"עזוב אותי", אמרתי.
"את באמת לא מזהה אותי? תסתכלי", אני בתמימותי הבחנתי מבעד לחלון במצלמותיהם של רשתות התקשורת והבידור.
"אני רון לוין. אני מייצג את ישראל בתחרות שחיה למרחקים ארוכים", הוא אמר ואני הופתעתי.
"אני טסתי לחודשיים של אימונים וסבב תחרויות באירופה. בגלל האימונים האינטנסיביים לא היה לי אפילו רגע קטן אחד שיכולתי לדבר איתך, וגם כשהיה לי לא היו לי האמצעים. תאמיני לי, לא היה רגע אחד קטן שלא חשבתי עלייך", אני הקשבתי אבל התקשתי לסלוח לו וחמקתי לי במהירות משם.
ימים שלמים הוא ניסה לשים את ידו עלי עד לאותו היום.
באותו היום החורפי הגעתי תשושה אחרי יום עבודה מפרך וחשתי רצון עז לשוקו חם, להתכרבל במיטתי ולקרוא ספר. כשהגעתי לביתי הופתעתי לגלות את רון.
"מה אתה עושה פה?", נזפתי בו קלות.
"ששש.. בואי נשב לאכול. אם אחרי הערב הזה לא ישתנה כלום אני אעזוב אותך לתמיד. אבל תהיי בטוחה שזה לא יקרה", הוא אמר.
'"תהיי בטוחה" מאיפה זה מוכר לי?', אמרתי לעצמי.
ישבנו לאכול והאווירה הייתה מאוד מנחמת. כעסתי עליו אך באופן מפתיע הוא הצליח להמיס מתוך לבי את אותם קרחונים שנוצרו בגללו. אכלנו, צפינו בסרט, התכרבלנו יחד ובאופן מפתיע זה קרה. מצאנו את עצמנו במיטה. אמרתי לו שזאת הפעם הראשונה שלי וביקשתי בו שהכל יעשה איטי.
הרגשתי את גופי בצמרמורות וכולי מתמלאת בתשוקה עזה שלא חשתי עוד כשהתנשקתי בפעם הראשונה בחיי. באותו הערב לבבותינו נאזקו בשלשלאות אחד לשניה. לאחר מכן, הוא נתן לי מתנה. "אוצר משפחתי", כך הוא קרא לו. הוא נתן לי תיבת נגינה שמנגנת מנגינה שאמו הלחינה. מנגינה שנקראת "מנגינת אהבות". הוא הביא איתו מצלמה שתמונתה נשלפת ברגע צילומה, צילם אותנו יחד באותו ערב ראשון שלנו והניח את התמונה בפְנִים המכסה של התיבה. לאחר מכן, הוא אמר שאם אני אתגעגע אליו, תיבת הנגינה ותמונתנו יחד הן זיכרון לשנינו.
שנה לאחר מכן נישאנו, ולאחר שנה נוספת ילדינו תום וללי הגיחו לעולם. התאומים הספורטאים שלי שהמשיכו את מורשתו של אביהם. שנתיים מאוחר יותר הגיחה ילדה נוספת שנקראה על שמו- רונה.
כך הכרנו וכל יתר חיי הינם בגדר היסטוריה. וכיום אני מנגנת את אותה "מנגינת אהבות" כל פעם שאני חושבת או מתגעגעת אליו ואל ריחו.//
כך כתבה גלי לוין אשתו של רון לוין בת ה-85 בספרה "מנגינת אהבות".
60 שנה לזכר רון לוין שנפטר בתאונת דרכים באביב ימיו במהלך שהייתו בלוס אנג'לס לקראת תחרות השחייה, באותה השנה ש-בתו רונה נולדה.
תגובות (22)
וואוו!
מרגש מדהים והסוף גרם לי לצמרמורת.
כתבת בצורה יוצאת מן הכלל.
אהבתי מאוד מאוד♥
+5 כמובן
תודה רבה :) אני מודה לך שאת שם תמיד כשאני צריך עזרה או טיפ.
כל הכבוד לך, באמת לא פשוט לכתוב בלשון במין השני, הצלחת מצוין,
הסיפור היה קצת קצר לי מידיי, הכל קרה כאלו בדקה, אבל הוא היה מקסים
לא רציתי להכביד מדי על הקוראים. שלא יטענו שזה ארוך מדי. חוץ מזה שחיפשתי תרוץ טוב למה זה קצר וזה שהסיפור נכתב כחלק מתוך כתבה בעיתון (תמיד בכתבות הדברים מתומצתים ומועטים חח).
תודה רבה על התגובה! :)
מהמם , אני יודעת עד כמה זה קשה לכתוב במין שונה משלך , אבל אתה צלחת את זה .
סיפור מהמם קצר קולעה ומאוד מרגש.
טוב הלכתי לעשות מרטון של הסיפורים שלך .
יש לך כתיבה מהממת!!
וכמובן 5 .
מאוד משמח אותי לשמוע. תודה רבה!
והאמת שזה הסיפור הקצר היחיד שכתבתי. אבל תוכלי לקרוא חלק משירי שהועלו לאתר.
פאק זה מדהים
תודה רבה רבה! היה קשה לכתוב את זה ושמח שזה היה שווה את ההשקעה! :) XD
הכתיבה טובה מאוד, אבל אני חושבת שיש מקום לשיפור בקטע. (אתה מעוניין בביקורת?)
כן אבל אשמח אם תשלחי לי אותה בפרטי
הכוונה למייל? זה קצת פחות נוח לי. יש אפשרות להעביר לך את הביקורת בדף הזה?
מה שנוח לך. תרגישי בנוח! (: P:
תודה(: אשלח את הביקורת עוד מעט, ואם לא אספיק היום אשלח אותה מחר.
בכיף
מעריך מאוד את הרצינות ואת המסירות שלך! :)
היי, קיבלתי את ההודעה שלך וקראתי והיה מדהים! בגלל שבקשת ביקורת אני צריכה יותר זמן ומרחב תמרון אז מקווה לשבת על זה באחד השיעורים המשעממים!
סבבה
מחכה לביקורת חח.. מודה לך על הרצינות P:
היי.
אז ככה-
כמו שכבר ציינתי, הכתיבה טובה מאוד(בעיקר בחלק הראשון, לאחר מכן הרגשתי שהיא מעט "דעכה",) אבל היו כמה פעמים שהרגשתי שלא בחרת את התיאור המתאים, לדוגמא-
* ספסל נידח? קצת לא מסתדר לי. אולי ספסל מוזנח, או רעוע?
* מבטינו התאחדו? לא מסתדר לי גם כן, אני חושבת שיהיה יותר נכון לכתוב "מבטינו נפגשו".
אבל זה כבר עניין של דעה אישית, לכן לא אתעמק בזה יותר מידי.
ומעבר לזה, הסיפור הרגיש לי די בנאלי, וגובל בלא מציאותי. כלומר, הסיפור(או לפחות ההתחלה,) נשמע קצת כמו סצנה מסרט הוליוודי. אבל יכול להיות שזו רק אני. למרות שכל הסיפור הרגיש לי די בנאלי כמו שכבר ציינתי, אני חייבת לציין, שהרעיון של "מנגינת האהבות" היה מעניין.
ודבר אחד נוסף, הפיסוק תמיד יבוא בתוך הציטוט("—-.") ולא מחוצה לו("—-".)
כך שאם למשל אכתוב,
"אתמול גדי קיבל מכונית חדשה", אמרתי.
בצורה תקינה זה יהיה כך-
"אתמול גדי קיבל מכונית חדשה," אמרתי.
–
וזהו. מצטערת על הביקורת הקשה הפעם. ואני חושבת שביקורת לאו דווקא חייבת להיות תמיד נכונה, אלא שהיא יכולה פשוט להעניק לך לפעמים זווית ראייה אחרת.
בהצלחה(:
התגובה לא קשה והיא תורמת מאוד. אז ככה אסביר לך כמה דברים ויש לי הערה לגבי ההערה של הפיסוק בציטוטים.
# לגבי ספסל נידח לא מצאתי מילה טובה יותר אשר תתאר את כוונתי. רציתי להעביר את המסר שהספסל נטוש כי כמעט ואין אנשים שמגיעים לגינה שממול לביתה.
# בחרתי במילה התאחדו משני סיבות כשאחת מהן היא אמנותית. התאחדו פשוטו כמשמעו או כמו שניתן להבין- נפגשו (כמו שאמרת) והסיבה האמנותית- שהם הרגישו כגוף אחד- התאחדו.
# לגבי ההוליוודי חח- זה בדיוק העניין. ליצור סיפור רומנטי מהאגדות. סיפור קצר שלא התעמקתי בו כל כך ומתאר רומנטיקה של חלום, הזיה שכל אחד היה רוצה להיות בה. (הערת אגב: רוב הסיפורים הם סיפורים לא אמינים- זה כל היופי)
# והפינלה- לגבי הציטוטים למיטב ידיעתי ולפי הספר האחרון שקראתי שנמצא כעת מולי כותבים את סימן הפיסוק מחוץ לציטוט ולא בפנים. אם היה באפשרותי לצלם לך תמונה הייתי עושה זאת. (אגב: עברתי על הסיפור ולא מצאתי מקום שסימני הפיסוק ששמתי היו בפנים או בחוץ- יכול להיות שזה חסר מיד אוסיף.
# לגבי המשלב אני מצטער אם זה "דעך" ניסיתי מאוד שזה יהיה גבוה אבל יכול להיות שאין לי אוצר מילים גבוה כל כך- מבטיח להשתפר.
בפעם הבאה איישם את זוויות הראיה הללו אבל תודה רבה על התגובה. מעריך מאוד את ההשקה ואת העובדה שקראת- דבר שלא כל אחד כאן באתר עושה זאת.
* לגבי הספסל הנידח, הצעתי לך עוד שתי הצעות, תוכל להיעזר בהן אם תרצה.
* לגבי המילה התאחדו, אני מבינה את כוונתך אבל עדיין המילה נשמעת לי מעט לא מתאימה… בכל מקרה לא אבקש ממך לשנות זאת מאחר ויש משמעות שעומדת מאחורי זה.
* גם אני אוהבת לכתוב לפעמים סיפורים לא מציאותיים או סיפורים הומוריסטיים, אך אני חושבת שצריך לבוא גבול הטעם הטוב, כלומר לעבור שוב על הסיפור ולוודא שהוא לא יותר מידי לא מציאותי. ואני חושבת שבסיפור הזה הגבול מעט היטשטש(בלי להעליב,) והוא היה מעט מוגזם מידי. אני חושבת שאם תשנה כמה פרטים, הסיפור ישתפר מהבחינה הזו.
* זה בדיוק העניין, ברוב הציטוטים לא שמת סימני פיסוק בכלל, דבר שלא תקין. וכשכן שמת, הם היו מחוץ לציטוט. למיטב ידיעתי פיסוק יבוא תמיד בתוך הציטוט, ככה זה לפחות בכל הספרים והסיפורים שקראתי עד כה, חחח.
* לגבי המשלב, זה בסדר גמור וטבעי לא לשמור עליו, קורה לכולנו. אני בעצמי לא בעלת אוצר מילים גבוה כל כך, אבל מסתדרת עם מה שיש ( :
שמחתי לעזור!
הסיפור ללא ספק מרשים.
ללא ספק.
ואשמח אם תראה את התיקון של הפרק הראשון שהגבת לי, (מכיוון שאין צאט אין לי דרך אחרת ממש לומר לך זאת)
מזל טוב על בחירת העורכים!
מגיע לך♥♥