מנגינתו של הלב
הצלילים החלו מרקדים את ריקודם השליו בחדרי הקטן, מלטפים את קירות החדר כמו גם את אזניי. התווים עלו וירדו כמו רכבת הרים מפותלת, גרמים לליבי לפעום במקצב המנגינה.
מילות השיר איכשהו, באופן קסום, תמיד התאימו למצבי.
אם הייתי שמחה, הצלילים היו מקפצים מקיר לקיר.
אם הייתי עצובה, הם היו שוחים תחתי ומעלים אותי אל מעלה.
אם הייתי כועסת, הצלילים היו מוטחים אל כל עבר.
אפילו כשאני לא ידעתי לומר את רגשותיי, המנגינה הייתה יודעת לסחוף אותי אל ים של עננים, שמים אותי אל מול השמש שתאיר את כולי בהבנה הגדולה של מקומי בעולם.
לפעמים הצלילים גורמים לי להרגיש כל כך קטנה, אבל בשקט בשקט, הם לוחשים לי איך לגדול.
תגובות (10)
מאוד מזדהה עם מה שכתבת. את כותבת נורא יפה המשיכי כך
תודה רבה!
חח גם אצלי זה ככה.. נראה שאצל כולנו
אני חושב/ת שהעברת את ההרגשה טוב מאד, באמת הרגשתי בתוך שיר כשקראתי את זה.
כל הכבוד
אני שמחה לשמוע שאהבת :)
אפשר לשאול למה כתבת חושב\ת?
אני חושב/ת שכדי אולי לשפר את זה אפשר היה להכניס עוד פרטים. פרטים קטנטנים מכניסים אדם לאווירה בצורה יוצאת מן הכלל.
לגבי החושב/ת, אני לא מרגישה שאני חייב/ת להזדהות עם מגדר מסוים.
את\ה לא מרגיש\ה שאת\ה צריך\ה להזדהות באתר במגדר מסויים, או שאת\ה מרגיש\ה שאין לך מגדר באופן כללי?
נגיד אני מגדירה את עצמי כ-אג'נדר, למרות שאני עדיין משתמשת בלשון נקבה.
אני לא מרגיש/ה שאני חייב/ת להגדיר את עצמי במגדר מסוים באתר. לפעמים לאנשים יש דרך מסוימת להסתכל על כתיבה של אדם בזמן הסתמכות על המגדר שלו, ולצפות לדברים מסוימים מכל מגדר. דבר שלדעתי הוא נורא ואיום, אבל בכל זאת קורה.
ולכן, אני מרגיש/ה בנוח יותר להשאיר את המגדר שלי כדבר לא בטוח
אהבתי מאוד. העברת את הרגשת הצלילים בצורה זורמת ויפהפייה