מלכתי

אלוהים, אני כנראה באמת לא מרגישה טוב, משום שאין הסבר אחר למה שקרה.
בדרך כלל, ראייתי חדה כשל נץ, וכל שמחשבותיי עושות זה לקבוע מי יכול להפריע לתכניות שלי, אך היום משהו היה שונה, ראשי פעם בכאב ועיני התמקדו בכל הדברים הלא נכונים, מה שכנראה יסביר את העובדה שלא ראיתי אותו לפני שהתנגשתי בו.
"התנצלותי הכנה, מלכתי." הוא אמר בקול מתקתק והחיוך על פניו רמז שהוא יודע שהשימוש בתואר שעדיין אינו שלי מציק לי, אך אם לומר את האמת, הוא היה מפריע לי גם אם היה שלי, בעיקר משום שנאמר בטון מעצבן ובגלל שיצא מפיו המקולל של האיש הזה.
אני לא אומרת לו כלום, רק מהנהנת קלות בראשי בשביל להראות כי אני מכירה בקיומו ולאחר מכן אני ממשיכה בדרכי, לא רוצה לעמוד לידו עוד רגע אומלל אחד.
אני לא בדיוק זוכרת מה קרה אחר כך, הכל מאוד מטושטש.
ידעתי שהייתי צריכה להישאר במיטה היום, אך גם ידעתי שאיש לא היה נותן לי לעשות זאת, החתונה נמצאת ממש מעבר לפינה ודבר עדיין לא מוכן, ולכן הם לעולם לא היו נותנים לי פשוט לשכוב בשקט, הם כנראה לא ייתנו לי את המותרה הזאת אפילו כאשר אמות.
השמלות לגופי כל-כך כבדות שלרגע אחד אני תוהה איך זה שאני עדיין הולכת בכלל, אך אני מניחה שזה פשוט כוחו של הרגל, רגליי יודעות כי אסור לי להישאר במקום אחד יותר מידי אז הן פשוט ממשיכות ללכת, חבל רק שאין לי לאין ללכת, כל מה שאני יכולה לעשות הוא ללכת במעגלים בכלוב עשוי הזהב שלי.
אני זוכרת שבהתחלה כאשר אמרו לי שאני עומדת להתחתן עם המלך, הייתי מאושרת זה היה המוצא שלי מהממלכה הקטנה והמשעממת שלי, אך מה שלא ידעתי אז, היה כי זה לא מלך שאני רוצה להיות בקרבתו, הוא קבר שלוש נשים, אף אחת מהן לא מתה מוות טבעי, והוא מצא דרך לבטל את נישואיו לעוד שתי נשים נוספות, ואני לא רוצה לסיים כמוהן, אני לא רוצה להיות מתה ולא גרושה, אני רוצה בית ובעל, אני רוצה אהבה ושמחה אני רוצה נצח, והמלך הזה לא יכול להציע לי שום דבר מלבד נישואים ועתיד לא בטוח.
זה מוזר אתם יודעים, שבכל אותן אגדות, הנערה המסכנה מחייכת כאשר היא הופכת לנסיכה, אך אני פוחדת שלא תהיה לי סיבה לחייך עוד לעולם.