מלחמת מנהרות

כבר שבוע נורא שקט לה בגזרה הדרומית. הצפונית, מסתבר, התחילה לבקש תשומת לב קצת יותר מעמיקה. הרבה מתחת למה שרואים.

כשהיה סוער אז ,בקיץ האחרון, באיזור הדרומי שלה. הצפון שלה היה מבסוט. לא היה לו יותר מדי על מה לחשוב. רק לנער פונפונים בידיים ולהעלות את המורל.
של החלק הדרומי.

היא זוכרת איך באמצע של אחד השבועות של החום הכי גדול, חזרה הביתה מעוד יום של עבודה , היישר לתמי ארבע לצנן לה את הנשמה עם קפה מקפיא. והתיישבה במרפסת עם סיגריה נדלקת, זו שפותחת ערב חדש. מלא בהפתעות.
איכשהוא לבד, היא מצליחה לייצר לעצמה את ההפתעות הכי מפתיעות.

קולות של צפירה סימנו ערב של הפתעות מהמבטיחים שיכלה לבקש. ולקח לה אולי דקה ועוד שלושים שנה להבין שהיא במלחמה.
אבל לפחות, יש לה בית.