מלאכים חיים יותר
היי קוראים לי יובל.
אני ילדה רגילה בבית ספר רגיל ועם חברים רגילים.
אפשר להגיד שאני "גותית" יש לי שיער בלונדיני ארוך עד לברכיים ועיינים ירוקות. אבל בקושי רואים כיי אני לובשת כל הזמן שחור – עם ניטים וכל הדברים האלה- מזדהה עם הסבל שלי.
האמת שלפני חצי שנה ניסיתי להכנס לחבורה של בנות אבל הם לא כל כך אהבו אותי
רק אחת הייתה חברה אמיתית.
היא עזרה לי בהכל ! בזכותה יש לי חברות טובות ואני נמצאת בערך בתוך חבורה עד היום.
היום הכל התפרק!!!!
הבנות התחילו לריב ואני – אני לא ידעתי מה לעשות!!! אני לא מכירה אותן הכי טוב ואני לא יכולה לעשות כלום כדי שהם יחזרו להיות חבורה אחת שלמה.
הם היו החברות היחידות שלי.
עכשיו אני לבד.
אני יושבת ובוכה על כמה שהחיים שלי בזבל ואולי אפילו תוכנית כדי להתאבד.
לא, אני סתם מגזימה. אבל עדיין יש בי את התחושה שמשהו בי לעולם יהיה חסר.
גם בבית אין לי את החיים הכי טובים בעולם .
אבא שלי כמעט תמיד צועק עליי ובמקרים הכי גרועים הוא מרביץ לי.
אמא שלי לפעמים מגנה עליי ולפעמים גם צועקת עליי במובן אחר- לפחות היא לא מרביצה.
לפני כשבועיים התחלתי לחתוך את עצמי- ואפילו שעכשיו קיץ אני הולכת עם ארוך כדי שלא ישאלו שאלות.
יש לי 2 אחים אחות קטנה ועוד אח קטן. אחותי הקטנה לא שמה עליי. היא מקללת אותי חושבת שמגיע לה הכל!!!!
אחי הקטן הוא הדבר שרק ממנו אני עדיין בחיים.
רק לראות את החיוך הקטן שלו גורם לי לחשוב- איך אני יכולה לעזוב את הקטנצ'יק הזה לבד- הרי זה ברור שכשהוא יגדל אני זאת שתטפל בו….
לפעמים יש לי את המחשבה שאם אני יתאבד מצוק- יצמחו לי כנפיים ואני יהפוך למלאך.
באמת שבתוך הכפור הזה אני בן אדם טוב , שרוצה לעשות טוב לכולם אבל עדיין זה לא מספיק, זה לא מספיק לאף אחד!
ואז אני נרדמת, עוצמת עייניים,
ורואה את האור.
תגובות (1)
וווואווו זה מהמם !!
באמת שאת כותבת מדהים ואני אומרת את זה מכל הלב ובשיא הכנות . את פשוט מוכשרת !