מלאך

היא עמדה שם,
במקום בו כולם יכולים לראותה.
היא עמדה שם, כנפיה מקופלות,
אך כול עיוור היה יכול לראותן.
או לפחות לשמוע עליהן.
במקום קטן כמו זה,
הופעת תיזכר לנצח.
אך היא תיזכר כברכה,
או כמשוגעת שחשבה שתוכל לעוף.
אבל רוב הסיכויים הם,
שהיא יודעת שאנחנו אבודים,
שאין לה ממה לפחד.
אני זוכרת שעמדתי מספיק קרוב בשביל
לראות כול נוצה ונוצה בכנפיה.
אני זוכרת שלא ידעתי מה לעשות,
אז פשוט מלמלתי 'מלאך'
ובחרדתי שמתי לב כי היא מסתובבת לעברי.
היא לא אמרה דבר,
היא פשוט חייכה אליי.
ואחרי זה?
טוב, אחרי זה הגיעה האפוקליפסה.