מלאך המוות דופק על החלון (העלתי במשתמש אחר….)

"הכל יהיה בסדר, אתה תעבור את זה ותחלים!" היא מנסה לעודד אותו ומנגבת את הדמעות מעינייה העייפות, הוא אינו יודע שנותרו לו חודשיים לחיות, היא מסתירה את זה ממנו, כדי לא להכביד על ליבו יתר על המידה.
היא מלטפת את שיערו היפהפה, ונושקת לשפתיו ברכות.
"איך את כל כך בטוחה?" הוא שואל ומגחך, היא מביטה בחיוכו, הוא מסתיר ממנה את שעל ליבו, את העצב, את הכאב, את הייאוש.
"ככה!" היא קוראת ומחייכת חיוך צבוע, היא כבר יודעת שהוא ימות, ושאין לו כל סיכוי.
"אני אוהב אותך." הוא אומר ונושק לראשה.
לפתע היא מבחינה ביצור, גדול, שחור, ללא פנים, ששלד נמצא מתחת לבגדיו האפרוריים, מלאך המוות.
הוא דופק על החלון, ומסמן שהגיע הזמן.
"לא! אתה לא תיקח לי אותו!" היא קמה ממקומה וצועקת בפראות.
כשלפתע הדמות מתערפלת, ונעלמת, זה היה רק דמיון.
"הכל בסדר?" קם ממקומו בן זוגה האהוב והגוסס. הוא עומד מאחוריה ושם את ידיו על כתפיה.
"מלאך המוות דופק על החלון…" היא ממלמלת בשקט.
"מה?" הוא שואל, מבולבל.
"אה… עזוב! הכל בסדר!" היא מסננת אותו ומובילה אותו למיטתו בחזרה.
"קומי!" נשמע קול מעורפל בראשה.
"מה?" היא ממלמלת.
"קומי רוז, קומי!" ממשיך הקול, היא מפהקת ומשפשפת את עינייה.
"הכל היה חלום?" היא שואלת ומביטה בבן זוגה.
"כן, את צעקת מתוך שינה!" הוא אומר ומלטף את ראשה, היא מסתכלת על החלון, ורואה אותו, את מלאך המוות דופק על החלון, מנופף לשלום ונעלם…