מלאך בים

יום מאושר, זה מה שכולם חשבו.

"אוקי, תשמור על עצמך, בסדר? אני מצפה לראות אותך חיי." הוא גיחך קלות ונשק למצחה, מניד את ראשו כאומר 'אל דאגה, דבר לא יפגע בי' והסתובב. הוא החל צועד אל עבר ספינתו, מלחיו כבר מחכים לפקודה שלו. הוא הביט בה בפעם האחרונה, במבטה המאושר אך הדואג, נופף לשלום ונתן את פקודתו:
"הרימו את המפרשים! אנחנו יוצאים!"
ספינתו הגדולה החלה מתקדמת יותר ויותר אל עבר הים הגדול, מתרחקת יותר ויותר מין היבשה, ממנה.
הקפטן נכנס אל תא ההגה והם התחילו במסעם…

היא תמיד אמרה לו להאמין, לא משנה במה, העיקר תאמין במשהו.
עכשיו הוא ניסה להאמין שמישהו יציל אותם.

"אל תכנעו! רק עוד קצת…" היום השמשי שקיבל את פניהם באותו יום נעלם, ואת מקומו תפסה סופה גדולה בשמיים. הם היו בחצי מרחק מהיעד שלהם, אך לא מספיק קרוב כדי לבקש עזרה; לא שהיה להם איך לבקש.
הרוח העזה היכתה במפרשים ללא רחמים, לא מתחשבת כלל באנשים הנמצאים על הסיפון. הקפטן לא יכל לראות כלום מבעד לזכוכית, שעוד איכשהו נשארה שלמה ולא התנפצה. כמה מלחים נעלמו, הוא ניחש שהם כנראה עפו מהסיפון בגלל הרוח והגשם שהחליט להצטרף. שאר המלחים הנותרים ניסו בכל כוחם להחזיק בדבר מה שיש על הסיפון, אך זה לא עזר להם בהרבה.
כשהספינה דממה לבסוף, כשהמנוע נתן את האות האחרון ממנו כפורש גם הוא אל הים, הקפטן יצא בתבוסה.
הוא היה כעת לבדו בים הגדול. כל מלחיו אינם, מתו בים.
הוא היה כל כך נחוש בדעתו לחזור מין הים בחיים, עד שהיה כעיוור, לא מבחין במלחיו שאינם.
הספינה המשיכה להיטלטל, מאיימת ליפול הצידה בכל רגע.
הוא סירב לחשוב נואש. הוא סירב להאמין שהוא ימות בים.
"קדימה! אנחנו עוד יכולים לחזור הביתה!" קרא ו "אל תכנעו! הכל יסתדר בקרוב!" הוא היה שיכור מעיוורון, מזעם הכישלון, מהתבוסה.
הקפטן ניגש לקצה הספינה, שם היה חבל שמחובר לסירה קטנה יותר. הוא נכנס לסירה ושחרר את החבל,
מתחיל לחתור ללא כיוון.

הימים בים עברו להם, הוא לא הגיע לשום מקום. כל יום היו דמעותיו יורדות.
הוא היה משוגע.
החברה היחידה שהיתה לו היו מלחיו המתים, רוחם עוד קשורה לקפטן שלהם, מדברת איתו.
"אנחנו נחזור הביתה, חכו ותראו" היה אומר להם בכל יום, לא מודע עדיין לעובדה שהם כולם מתים.
הוא קם יום אחד משנתו, כאילו התעורר בפעם הראשונה והבין שהוא באמת ובתמים לבד בים.
"אני ניסיתי, אהובה, ניסיתי…" דמעות שקופות זלגו מעיניו, נוצצות כבדולח לאור השמש.
הוא לא חזר הביתה כמובטח. הוא אבד לו בים…

מאז אותו יום, עוד לא ידוע מה עלה בגורלו של הקפטן והצוות שלו. יש שיגידו שהם רואים צללית קלושה של סירה קטנה שחותרת לה בים, סירה בעלת קפטן בודד, קפטן עם דמעות מבדולח.
יש שיגידו שהם מצליחים לשמוע צעקות ובכי. זעקות עזרה ותחנונים.
ויש… יש כאלה שיגידו שהם רואים מלאך, מלאך בעל כנפיים שחציים שחור וחציים לבן, כאילו עוד לא איבד את רוחו, אחרי הכל, הקפטן הביע משאלה, והיא לחזור הביתה…