מכתב מההרים

היי אחי, אתה זוכר אותי?
אני נמצא עכשיו בין ההרים, מסתתר. הם יבואו בקרוב לחפש אותי; כל לילה הם באים, לוחשים בין הצללים את השם שלי, מקיפים אותי בזמן שאני פורש את ידי סביב האש החמימה.
אני בורח, אבל לא מספיק מהר.
לילה אחד צל אחד תקף אותי. הוא הצליח לשרוט אותי בלחי עם פגיונו וירה חץ לרגלי. בדיוק כשהוא עמד לירות בליבי הצלחתי להתחמק אל היער. ידעתי שהוא לא יעז להיכנס לשם אחריי.
אני פוחד אחי, אני לא חושב שאני אצליח להישאר בחיים לעוד זמן רב. אני צריך אותך כאן, לצידי.
אני לא רוצה למות. אני לא רוצה להישאב אל החושך והאפלה.
אני כל כך רוצה לומר לך היכן למצוא אותי, אך אני מפחד. אני מפחד שמא הם ימצאו את המכתב הזה או יערבו לך וינסו לפגוע בך כדי לדעת איפה אני.
השמיים השחורים נשאים מעלי, וצבעם נהייה עמוק יותר ויותר.
שמור על עצמך אחי, כי אני חושש שאני לא אוכל לעשות זאת יותר. כשהחושך ישתלט עליי ואני אהפוך לצל, אנא ממך, אל תנסה לחפש אחריי, ואל תלך בעקבותיי. נטוש את המסע והישאר בבית, כי רק שמה תוכל להיות מוגן מפני כוחי.
כשתראה את העץ הישן פורח, תדע כי חיי חזרו למקורם. תדע כי מתתי בניסיון להגן עלייך.
שמור על עצמך, אח יקר…