מכתבים אחד לשנייה

הם כותבים מכתבים אחד לשנייה, מסתירים את ניצוץ האהבה שלהם במילים משונות ושפה גבוה שרק הם מבינים.
הם מתנשאים טיפה מעל כולם, מופיעים כמעט בכל מקום, מטילים את סמכותם ואת שליטתם, בלי בושה, שלמים עם כל דבר שהם עושים.
הייתי עדה לרגע שבו הם נפגשו במקרה, במועדון של מילים כתובות שחור על גבי לבן, בזמן שהם חולקים את יצירותיהם עם שאר העולם. בכל מילה יכולתי להרגיש את זה, את התשוקה שלהם לתגובתו של האחר.
וגם אם הם לא מתכוונים לך, עמוק בלב הם יודעים זאת, והם מחכים אחד לשנייה, מחכים לסימן שיגיד להם שהמסר עבר.

הם כותבים מכתבים אחד לשנייה, ואלה לא סתם מכתבים, אלה בקשות בשמי הלילה, בכל ניצוץ זעיר של כל כוכב שבשמיים.
הם מתעלמים מכך, מסתירים מעצמם את האמת ברורה שכולם רואים.
לא מודים באהבתם.
ואולי הם לא רוצים להיפגע, לגלות אמת בחשש מודחק שמקונן בתוך ליבם.

ואני רק שואלת, מתי ייפגשו השניים? מתי יראו שהאהבתם היא אמיתית, יותר מסתם מילים כותבות…