מכשפות
מעולם לא חשבתי שיש כל-כך הרבה מהן.
אני תמיד ידעתי שהן מהוות לפחות רבע מאוכלוסיית העולם, אך מעולם לא חשבתי שיש כל-כך הרבה מהן, אני מניח שזה פשוט בגלל שלא ראיתי כל-כך הרבה מהן בחיי.
אתם מבינים, לראות מכשפה ביום-יום, זה דבר די רגיל, זאת אומרת, רוב האנשים לא יודעים מה הן, אז הם אפילו לא יודעים שזה מה שהם רואים, אך אני, אנ יתמיד הצלחתי לזהות אותן, אני יכול לזהות מכשפה אפילו באמצע אולם מלא אנשים, אך למרות הכול, למרות כל הידע וההבנה שלי, לא יכולתי לדמיין שיש יותר ממספר מכשפות ספורות.
מה גם שמשהו היה מוזר בהן הפעם, אתם מבינים, מכשפות הן לרוב יצורים די מתבודדים, אני מניח שזו דרכן לא למשוך תשומת לב או משהו, אך היו פה לפחות כמה מאות מהן, והיה בור שאף אחת מהם לא מסתירה את קסמה, לעזאזל, היו כמה שממש עפו.
אני מניח שזה אחד החגים המקודשים להן או משהו, לכולם יש דברים שגורמים להם להתעלם מהכל ופשוט לרצות להיות קרובים לאנשים שמבינים את זה.
אני מניח שאני צריך ללכת מפה, אני צריך לברוח לפני שהן ישימו לב אליי, מכשפות אוהבות את הפרטיות שלהן, את זה נאלצתי ללמוד בדרך הקשה לפני מספר שנים, מה שלא תעשו, לעולם אל תריבו עם מכשפה, יש להן רצון עז ומעצבן להפוך אנשים לחיות.
אני בדיוק עומד לצאת מהדלת כאשר אחת מהן מבחינה בי, אך למזלי, היא לא אומרת דבר לאיש, היא פשוט מביטה בי במבטה הנועץ, ולמרו שנאי מפחד שהיא באמצע כישו שיהרוס את חיי, אני חייב להתרחק משום, אני חייב להמשיך ללכת, אולי היא לא תספיק לעשות דבר, אולי אוכל לחמוק אם אזוז מספיק מהר, אם אעלם לפני שהיא תסיים.
הייתי ממשיך לספר לכם על איך הכל התגלגל, הייתי מספר לכם בדיוק מה קרה לי, אך אם לומר את האמת, אני לא בטוח כל-כך במה שקרה אחר-כך.
תגובות (1)
פיסוק:
"… כל כך הרבה מהן. (להליף מפסיק לנקודה)…"
"זה דבר די רגיל. (נקודה) זאת אומרת…"
"שזה מה שהם רואים. (שוב נקודה. לכל משפט נושא אחד בלבד)".
טוב, זה חוזר על עצמו יותר מדי פעמים. לקרוא ולפסק מחדש – לפני שליחת הסיפור.
עברית:
"תמיד ידעתי ש…" המילה 'אני' מיותרת.
"אני תמיד" במקום "אנ יתמיד" – טעות מקלדת, אבל מביך.
"יותר ממספר מכשפות (המילה ספורות מיותרת)" או "יותר מכמה מכשפות ספורות".
"היה ברור" או "היה לי ברור" מה פשר "בור"?
"ולמרות שאני" במקום "ולמרו שנאי"… "כישוף" במקום "כישו".
תוכן:
אם הן רבע מאוכלוסיית העולם (כלומר כל אשה רביעית), מה מפליא שיש הרבה מהן? המשפט סותר את קודמו.
צריך לברוח? מה עשית כאן מלכתחילה?
ללמוד בדרך הקשה… כלומר? חסר פירוט.
ריבוי ה'אולי' במשפט אחד, לא תואם את 'הידע וההבנה שלי'.
תיאורים:
חוסר משווע. מי המספר? איך הוא נראה? איפה הוא נמצא? מה מראה המקום? צלילים? ריחות? איך לבושות המכשפות שבאו לכנס? (לטקס?)
התיאור נותן נפח לסיפור, נותן לקורא להרגיש אותו בדמיונו.
אי אפשר להישאב לרשימת מכולת. ההזדהות עם הגיבור או מניעיו, ההבנה לרגשותיו, אמינות הסיפור – כל אלו חבויים בתיאורים.
רעיון:
כנס של מכשפות בסגנון 'עד עצם היום הזה' או 'קוטלי המכשפות'. לא משומש מדי, וזו נקודת יתרון חשובה. הביצוע – יש מקום לשיפור.
הסיפור כפי שהוצג, ראוי כפרולוג או ככריכה אחורית. המשך יבוא?
אם זהו סיפור קצר שאחריו לא יבואו פרקים נוספים – הוא נגמר בטרם החל, וחבל.
אז.. מבקש הבהרות, ואם זה לא היה מספיק ברור: המשך!!