"מי הרשה לך?!"

ראשה מורכן, והיא חושבת.
'למה שאתה תקבל אותי?
למה שאתה תחשוב עליי דברים כאלה ולקבל אותי?
מי הרשה לך לראות את הצדדים הטובים שבי?!'
"מי הרשה לך?!" היא צועקת כשדמעות בעיניה לחלל האוויר. הן ממלאות אותה וליבה דואב.
ליבה כואב, מתכווץ, וכשהיא מתעשתת הוא ממהר לחזור למקומו, אבל כשהיא שוב נזכרת, הוא שוב מתכווץ והגוש בגרון רק מתרחב.
היא בועטת וצורחת "מי אתה שתראה אותי כשאני ככה?"
"איך אתה יכול לראות אותי כשאני הכי אני בלי רשותי?!
אני שונאת אותך!"
דמעות ממהרות לפלס את דרכן במורד לחייה ולהותיר שובל של מים שמתנדף כשכף ידה פוגשת בלחייה. היא מנגבת אותן ואז נרגעת, נושמת עמוק, נשכבת במורד הקיר וצועקת לבסוף, צעקה אחרונה;
"מי הרשה לך לראות אותי כשאני כולי מטונפת ומלאת זוהמה וחטאים ואחר כך לראות אותי בטוהר הכי נקי שלי?!"