מי האש

רציתי לספר על אחד הרגעים הרגועים ביותר בחיי.
אינני יודע אם אתם רואים את זה מנקודת המבט שלי ככותב על מעשייה שהייתה למישהו אי שם בין סבכי הדמיון, או שמא זה דבר שקרה לי באמת.
לפני שבועיים בערך, אפילו קצת פחות, הלכתי למקום מאוד מיוחד, רגוע ושלו.
מה שעזר לי להירגע היה לא רק המקום, אלא המשפחה שהייתה איתי.
אבל לא על זה רציתי לספר, אלא על מקרה מיוחד שהיה לי במקום הקסום הזה. הלכתי למי האש.
מי האש זה מקום מיוחד, שבו המים משתנים.
טיילתי על החוף הלוהט, כשבין אצבעות רגליי נכנסים גרגירי חול רותחים, ושורפים את רגליי.
אך בתוך כמה שניות, הכל השתנה. החול מתחת לרגליי הפך לקריר ונעים למגע, ואז שוב, כמו מכת ברק, החול הפך שוב לרותח.
הלכתי לי למזח, והתבוננתי במי האש. המים מראו רגילים, כמו בכל ים, אבל היה בהם משהו רגוע ומזמין.
נכנסתי למי האש, כשאני קופא מקור אבל נהנה מכל רגע, ולמרות שבהתחלה היה קצת לא נעים מהקור, בתוך כמה שניות הכל הפך שוב לרגוע.
יצאתי מהמים. הלכתי שוב על החול שהפך לחילופין מרותח לקר ונעים.
הייתי חייב ללכת שוב למי האש ולהרגיש את ההרגשה הנעימה והמרגיעה הזאת, ההרגשה שעוזרת לי להתנתק מהחיים, ולהרגיש כל כך טוב עצמי. לתת קצת זמן לחשוב. זו הרגשה כל כך ממכרת, לחשוב בצלילות, ממש כמו בתוך מי האש.
הבטתי במים. שוב הם נראו מאוד רגועים ומזמינים. נכנסתי אליהם כשחיוך על פניי ואני מחכה לחוות את ההרגשה של החשיבה הצלולה.
אך מה שקרה היה מדהים. המים לא היו קרים ונעימים, אלא חמים. כשהייתי בתוך המים האלה חשבתי על כל הרגשות החמים המפעפעים בי. כל האהבות, הרגשות הנסתרים, וכל מה שיושב על הלב, צף לו למעלה אל מי האש. תחושה ממכרת שלא עזבה אותי.

כאלה הם מי האש, רגע אחד אתה חושב מחשבות צלולות צלולות, ורגע אחר אתה מתמכר לרגשות העולים וצפים אל פני המים, כשחיוך גדול שפוך על פניך.

" אני עוד אחזור!" צעקתי לים, למי האש, בתקווה שהוא שומע, כי על חוויה כמו זו הייתי חייב לחזור שוב. הסתובבתי והתחלתי ללכת כשחיוך גדול פרוש על פניי.