מישהו ימות

"נו באמת, מה כבר יקרה אם תשתי קצת?" היא שואלת, ומצחקקת.
אני חושבת שהיא כבר שתויה, מצד שני, היא שתויה רוב חייה.
"מישהו ימות" אני אומרת בשיא הרצינות.
צריך מישהו שישמור שאף אחד לא יעשה שטויות, וזאת בדרך כלל אני.
ובהתחשב בעובדה שכולם פה כבר מסוממים או שתויים,
אני מאמינה שזה תפקידי עוד פעם.
"אנחנו ניקח את הסיכון" הא אומרת, ומושכת אותי אל עבר הבר.
"אני לא יכולה" אני אומרת, אך עם כול משקה, ההתנגדות שלי קטנה.
באיזשהו שלב, אני קולטת שאין לי ממש מושג איפה אני.
כנראה ששתיתי הרבה יותר מידי, בגלל ששמתי לב לזה רק לרגע אחד,
ואז האלכוהול לקח את המושכות בחזרה.
אני לא בטוחה ממש מה עשיתי, אני רק זוכרת שצחקקתי, וכנראה מלמלתי לא מעט משום שאנשים הביטו בי בהלם.
אני מניחה שהם מופתעים שפעם אחת בחיים שלי, אני עושה כיף.
ואולי אלו היו מבטי אימה.
משום שאני בדיוק יצאתי אל הכביש ויש שם כול-כך הרבה מכוניות.
אז מתברר שצדקתי, מישהו ימות, וזו תהיה אני.