מיקה

ספרים, זה הדבר הראשון שהוא ראה, מסודרים לפי גודל ולפי צורה בערמה מבולגנת כמעט בכוונה, לצידם העפרונות והעטים מסודרים כמו בכיתת יורים, לפי גודל החוד וצבע העיפרון. חפציה האישיים נמצאים בצד השני, שבמבט ראשון נראה כמו בלגאן גדול אך לאחר הבחנה קצרה רואים שיש להם סדר משלהם – סוג המוצר, צבע, גודל, מסודרים בזיגזגים כאילו מנסים ליצור צורה.
שולחן מסודר בצורה סיזיפית, סדר מיותר שנראה שנעשה משיעמום – בעוד שהוא מאובק מבלי ניסיון לנקותו.
זה היה השולחן שלה, שולחן שכמעט ומתאר אותה, אך היא לא פה.
שאר החדר היה מסודר, אפילו נקי, כשהגיעו אורחים היא נהגה לצחצח את החדר ולגרום לו להריח טוב ליום או יומיים. כנראה שהיא נלחצה שיראו כמה כאוס היא יכולה לעשות בימים בודדים. שאר החדר לא נראה כמוה, הוא נראה כמו מה שהיא רוצה להיות – פשוטה, עם חדר פשוט ומיטה פשוטה ומחשבות פשוטות בלי שום בלגן. רק להתקיים.
וככה היא הציגה את עצמה.