מים קרים כקרח

אני שקועה עד הצוואר במים קרים כקרח.
אך במקום לעשות ככול אדם בעל היגיון ולשחות חזרה אל החוף, אני פשוט נשארת, הרפתי את שרירי והתחלתי לצוף במים.
הבטתי בירח שהאיר מעליי ותהיתי.
תהיתי למה כול רגע בחיי לא יכול להיות כזה, כול-כך שליו ורגוע.
למה כול רגע, חייב להיות רועש ותקיף.
למה איני יכולה לקבל רגע חופשי.
אבל, לא באמת ציפיתי לתשובה קוסמית כלשהי.
לא ציפיתי שהירח יפתח את פיו וידבר.
לא ציפיתי לכוכבים להסתדר בצורה שתסביר לי משהו.
לא חשבתי שאקבל מענה אפילו לרגע.
אני לא יודעת, אולי זה משהו שלומדים עם השנים.
להפסיק לצפות לדברים לא הגיוניים.