מילים הן מילים
מעניין מה יקרה כשיגלו שאני באמת פסיכית ומה יקרה כשאני אהיה רשמית בעודף משקל ומה יקרה כשיראו אותי במציאות.
אתם יודעים מה יקרה? כל השקרים יתפוצצו והשתיקה תהיה מביכה וצורמת כמו השתיקה בחוף הים והכל יתערבל ואז יחזור בצבעים והכאבים יעשו מופע והכל יצנח והאש לא תבער לך מהאצבעות ולי לא יהיו קווים בזרועות וכולנו נהיה פשוט ילדים רגילים שחיים בתוך ההפרעות שהם טווים לעצמם.
תגובות (6)
אני חושבת שהקטע הזה טוב. הוא מתאר בצורה טובה את תחושת הבלבול. אבל אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש ככה. אני חושבת שקצת פסיכיות זה טוב ומעניין. עולם עם אנשים רגילים הוא עולם משעמם.
הבעיה שהפסיכיות שלי היא לא קצת פסיכיות, הפסיכיות שלי היא הרבה פסיכיות, פסיכיות קיצונית, אני שמחה שאמרת שהקטע טוב למרות שאפילו לא ניסיתי לייצר קטע, האמת, סתם כתבתי משפט, התרופות משפיעות עליי נורא אבל דווקא נראה שאתם מחבבים את מה שיוצא מהן, אז אני מניחה שיש משהו שווה בזה
יכול להיות שזו לא פסיכיות. תלוי את מי את שואלת, תלוי מי המתבונן. יש כאלו שיראו פסיכיות ויש כאלו שיראו היגיון. ולגבי הקטע, אני חושבת שכשאנחנו נסערים אנחנו לא במודע מייצרים את החומר הכי טוב. וכן, החומרים שלך טובים.
(סליחה אם זה יצא פילוסופי משהו XD)
מסכימה איתך, כל קטע טוב שכתבתי איי פעם נעשה כשהייתי בהתקף פסיכיות או בהתקף חרדה או בסגנון
נהניתי מאד לקרוא את הקטע.
היו בו רגשות חזקים. הכל נאמר ישירות, מה שתרם לתחושות שניסית להעביר.
רק *אהיה במקום יהיה, אבל חוץ מזה, נהדר.
המשיכי לכתוב, קטע מקסים :))
תודה רבה על המחמאה, את ממש מקסימה :)). ולגבי טעויות, תודה רבה, אני אתקן, עברית היא לא שפת האם שלי ולכן אני מעט מתקשה ואני ממש שמחה שאתם מתקנים אותי כי זה עוזר לי להשתפר בעברית ובכתיבה בכללי אז תודה רבה לך