מילה אחת אחרונה

א.מ.ש 18/03/2014 754 צפיות 5 תגובות

מילים מעולם לא היו משהו שאהבתי. אהבתי את השקט, את הדממה, את הרוגע שהיה שורר בחדר שלי, כשאני יושב על המיטה, לא משמיע רחש. שירים לא אהבתי, היו בהם יותר מידי מילים, מילים רועשות. אבל ספרים וסיפורים תמיד אהבתי. כי הם היו אמנם מילים, אבל מילים דמומות. מילים שקטות. יכולתי לדבר דרכן, לדבר ללא קול. יכולתי לשפוך את כל מה שרציתי לשפוך, ושפכתי בלי לדבר.
מעולם לא הערכתי את המילים. הן לא היו דבר חשוב מבחינתי. אם היו שואלים אותי, יכולתי להגיד ללא היסוס שהאדם היה יכול להסתדר בלי לדבר בכלל. לדעתי המילים היו דבר שהתפתח בלי סיבה, בטעות. שהאדם לא באמת היה צריך אותן.
ואז, כשכמעט הגיע הסוף הבנתי את הטעות שלי. מילים הן לא רק דרך לתקשר עם אנשים אחרים. מילים הן לא רק מטרד רועש שהורס את השקט.
לא.
המילים הן מקור כוח, עוצמה. אדם חלש פיזית, אולי אפילו חלש אופי, יכול להיות יותר חזק מכולם בעזרת המילים. מילים הופכות אותך למי שאתה, על הצדדים הטובים והצדדים הרעים.
ואז אני מבין איזו טעות עשיתי כשהמעטתי להשתמש במילים. המעטתי לפתוח את עצמי, לגלות דברים. פשוט ישבתי וחייתי עם מה שהעולם סיפק לי בלי ששאלתי.
ואולי זאת הייתה הסיבה שבגללה העולם החליט למחוק אותי. אולי בגלל שהוא רצה שאני אחשוב מחדש על המילים שלא היוו חלק ניכר מחיי, לפני שחיי כבר לא יהיו.
אולי הייתי צריך לחשוב על המילים ועל כוחן קודם לכן. אולי לא הייתי צריך לזלזל בהן כך.
אבל מה שאולי הייתי צריך ומה שאולי לא הייתי צריך לא משנה כבר. זה מאוחר מידי.
חיי נלקחו ממני – באכזריות שקטה ונוראית. ברגע האחרון בחיי שנאתי שקט כמו שמעולם לא שנאתי אותו קודם לכן. וכמו שלעולם אני לא אשנא אותו שוב.
\"יש לך מילה אחת אחרונה להגיד, לפני שזה נגמר.\" המשפט נשמע שוב ושוב, חלש יותר בכל פעם, עד שהתפוגג. אני צריך לחשוב טוב-טוב על המילה האחרונה שאני רוצה להגיד, המילה האחרונה, שתחביא בתוכה את כל העוצמה שמעולם לא הוצאתי.
חשבתי וחשבתי, נדמה היה לי שעבר זמן רב. לא העזתי לשאול. לא רציתי שמילתי האחרונה תהיה \'כמה\', שמתחילה את המשפט \'כמה זמן עבר?\'.
לבסוף הגעתי להחלטה.
ידעתי מה תהיה המילה האחרונה שאגיד.
מילה אחת אחרונה, שתעצור בה את כולי.
מילה אחת אחרונה, שתביע את כל מה שמעולם לא אמרתי בהרבה מילים, כשעוד הייתה לי הזדמנות.
\"להתראות.\"
ונשאבתי אל תוך הריק, כשהמילה האחרונה שאמרתי בחיי עדיין מהדהדת בין הקירות הבלתי-נראים של המקום.


תגובות (5)

ואו… מאוד עמוק ויפה..
אהבתי את זה…
יש טעות כתיב קטנה שכתבת דמומות במקום דוממות, אבל זה קורה לפעמים שלא שמים לב…
5♥

18/03/2014 16:20

בכוונה כתבתי דמומות ולא דוממות…
ותודה =)

18/03/2014 16:21

מדהים. את כותבת מופלאה!

18/03/2014 21:52

בראבו!!!!

19/03/2014 20:30

יפיפה, עמוק, ומעורר מחשבה.

23/04/2014 16:00
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך