מילה או שתיים על אהבה

אין לי המון נסיון, ועל אהבה צריך לשאול מישהו שחווה הרבה בחייו.. אבל אני כן זכיתי לאהוב, וזה הכי חשוב לא? יש כאלה שזה נשמע להם טיפשי ואולי אפילו פתטי אבל באמת שכבר לא מעניין אותי מה חושבים או מה אומרים כי אני יודעת מה זה לאהוב באמת, ואפשר להתאהב תוך יום או תוך לילה במקרה שלי.. אהבה היא הרגש הכי סוחף והכי מדהים שיכול להיות ולמרות כל זה, הוא כל כך כואב.. וכולם אומרים שזה יעבור ושהכל בסדר אבל זה לא מעניין אותך בכלל כי את מרגישה כל כך ריקה, כל כך לבד, אפילו שהכרתם רק לפני יומיים ויש כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך ואת חשובה להם אבל לא, רק הוא מעניין אותך, כאילו שלא היו חיים לפניו, ראבק למה זה כל כך כואב, את לא מבינה את זה באותה השנייה ואת לא מפסיקה לבכות ואת לא מצליחה לעצור כי זה כל כך כואב ואת יודעת שאף אחד לא יכול להבין אותך עכשיו ואף אחד באמת לא מבין עד שהוא עובר את זה ואף אחד לא עובר את מה שאת עברת אף פעם.. כל אחד והסיפור שלו ואף אחד בעולם לא יכול להבין.. את יודעת משהו? הדמעות? הן נגמרות בסוף.. זה עדיין כואב שלא תטעי כן? אבל הדמעות נגמרות.. דווקא כשבא לך כל כך לבכות ולהוציא את כל הזבל החוצה.. את כופה על עצמך לבכות ואת פשוט לא מצליחה.. זה השלב השני, כאב שקט, השלב שבו את מעכלת ומשלימה עם זה ואולי קצת מתעודדת כי חזרת לשגרה של פעם אולי? אני באמת לא יודעת.. כי בסך הכל, אמרתי כבר, אני לא מנוסה במיוחד.. הייתה לי אהבה אחת, אהבה אחרת, אהבה שלי, אהבה כזו ששום שיר לא מצליח להתלבש על כל הפרטים שלה.. התאהבתי ברגע, ואהבה ראשונה בהחלט נחרטת בלב אצל כל נערה טיפוסית..
כנראה שאני לא בחורה טיפוסית, אצלי הצלקת נחרטה באופן פיזי ממש.
תמיד אומרים שהכל עובר ונשכח חוץ מהחתך הזה בלב, אך אצלי זה אחרת
יש לי צלקת על הרגל, צלקת אהבה, שתשאר חרוטה על רגלי, על גופי, עד קץ חיי.
תמיד אוהב אותך, תמיד אזכור אותך, כי אין באפשרותי לשכוח.. וגם אם אנסה חזק, וגם אם אוהב עוד מליונים.. אתה הראשון, אתה אהבתי הראשונה והמיוחדת ביותר, אתה אהבת נעוריי.