מיכאל שלי?

מיכאל שלי,
סביר להניח שאת המכתב הזה אתה לא תקבל לעולם.
טוב, אולי בעצם כן תקבל אותו, אם תקבל אותי ונוכל לצחוק על זה יחד בעוד כמה שנים.
מיכאל שלי, יש לך את העיניים הכי עגולות, עמוקות וירוקות שראיתי מימיי, העיניים האלו שלך,
הרציניות כל כך, הייתי רוצה לראות אותן מתרככות פעם רק בשבילי. ואולי לזכות גם באיזה קמט חיוך קטן מזוויתן אבל זה כבר באמת מותרות.
אתה יודע, הכי הייתי רוצה להעביר יד בשער שלך, הוא תמיד כל כך נקי, חלק ובהיר, אני בטוחה שהוא רך כמשי. אני בטוחה שאם תסכים לי לשחק לך בשער ואולי אפילו לתקוע בו איזו סיכת פרפר מגוחכת היא תחליק מיד.
מיכאל שלי, יש לך את השפתיים הכי ורודות, עבות ומעוצבות אבל הנפלא באמת הוא הפה שלך, הציני, שנון והאנטיפת כל כך. יש לך את השיניים הכי לבנות, ישרות, מסודרות ומרובעות.
החיוך שלך מסנוור אותי. אתה יודע, מיכאל, לפעמים אני מעדיפה שלא תחייך, כי למרות שהחיוך שלך מסב לי אושר בלתי יתואר, כשאתה מחייך, עור הפנים שלך קורן, העיניים שלך נוצצות, עצמות הפנים שלך מסתדרות בצורה מושלמת והשיניים שלך צחורות כל כך שזה גורם לי להרגיש לא ראויה לך. אולי אני בעצם מעדיפה אותך רציני. אולי גם כי אני כזו שובבה.
מיכאל שלי, הייתי רוצה להריח אותך, למשש אותך, לעטוף אותך ולבלות איתך כל דקה אפשרית.
הלוואי ובאמת היית מיכאל שלי. אתה הרי לא שלי. אבל כשתהיה מוכן, אני פה. מחכה לך.

נ.ב- אל תתן לי להמתין יותר מדיי.