מטרה

"זהו זה, עוד מעט יגידו לי את התשובה…יגידו לי אם התקבלתי למה שנבחנתי."
אמרה אליזבת באדישות.
המורה החזיקה כעשרות טפסים של תשובות לאיזה מגמה התקבל כל ילד.הילדים היו כלכך נרגשים כנראה כי הם התאמצו להתקבל למגמה שהם רצו.
אליזבת ראתה את חברתה מביטה ומחכה בהתרגשות לתשובה שלה.
חולמה של חברתה היה להתקבל למדעית. האמת שגם איליזבת רצתה זאת אך לבסוף היא נבחנה למגמה אחרת שגם אותה היא רצתה.
כשהמורה קראה לה בשמה, אליזבת ניגשה וראתה את התשובה.
חברתה שאלה "נו למה התקבלת?"
"למגמת נוהל עסקי" אמרה אליזבת באכזבה.
"אה… נחמד.." אמרה חברתה.
אליזבת לא הבינה, היא רצתה להתקבל למגמה הזו. אז מדוע היא לא שמחה?
אז האמת היא שבכל ליבה אליזבת רצתה ללכת למגמה של חברתה, ועכשיו אליזבת מרגישה קצת בודדה, היא חושבת על איך היא תסתדר בתיכון ללא חברותיה איך היא תעבור את השיעורים מבלי לתקשר עם אחת מהן, עם מי היא תלך בסוף היום אם הן לא יסיימו באותן שעות היום.
אליזבת הבינה שהיא בחרה במגמה הזו, כי היא נשמעה לה קלה, אבל בליבה היא רצתה משהו אחר.ובמקום ללכת על הלב, היא הלכה על המחשבה.ועכשיו היא כבר לא יודעת מה טוב יותר.
היא תוהה אם ללכת ליועצת ולערער על הבחירה או פשוט לשרוד את חייה בתיכון ולהסתדר יחסית ברוגע במגמה שנבחנה אליה.
היא עדיין בדילמה, היא חושבת איך נוטלים אחריות שכזו לילדים בני 14 עד 15.לבחור מה היא מטרתם ולהמשיך עם זה בלימודים האקדמאיים.היא אפילו לא ידעה במה תעסוק שתגדל.