מטווח

הוא שמע שהיא לא אוהבת אותו, אבל לא האמין. "לא יכול להיות שהיא לא אוהבת אותי, אין סיכוי בעולם, אין מצב," הוא סיכם בינו לבין עצמו, והמשיך לירות בברווזים במטווח. "טוב, יכול להיות שהיא לא אוהבת אותי כרגע, אבל עוד רגע זה יעבור לה," הוא סיכם שוב בצורה אחרת, והמשיך לירות בברווזים במטווח. "טוב, אולי היא חושבת שהיא לא אוהבת אותי, אבל זה רק נדמה לה, וכשהיא תראה אותי היא תבין שטעתה," הוא סיכם שוב, והמשיך לירות בברווזים במטווח. "טוב, יכול להיות שהיא כבר לא אוהבת אותי, אבל היא אהבה, פעם…" הוא ניסה לסכם, ולא הצליח לירות בכלום. "היא לא אוהבת אותי?!" הוא נבהל, "אני כבר אברר את העניין הזה," הוא עזב את המטווח באמצע, ועלה על הג'יפ שלו, ונסע שלוש שעות לבית שלה, נכנס בדלת, ושאל "את אוהבת אותי או לא?" "ברור שאני אוהבת אותך," היא אמרה, והוא יצא מיד מהבית, ונסע חזרה למטווח. "נו, אין בעיה, היא אוהבת אותי," הוא אמר לחבריו, וירה בברווזים במטווח. "היא משקרת," הם אמרו לו, "היא לא משקרת," הוא אמר , והמשיך לירות בברווזים במטווח. "טוב, יכול להיות שהיא משקרת, אבל זה לא אומר שזו לא האמת," הוא המשיך לירות בברווזים במטווח, "כלומר, אם היא משקרת, משמע היא לא אומרת אמת…" הוא ניסה לירות, ולא הצליח, "אז היא לא אוהבת אותי?!" הוא עזב את המטווח באמצע, ועלה על הג'יפ שלו, ונסע שלוש שעות לבית שלה, ושאל "את משקרת אותי או לא?" "ברור שאני משקרת אותך," היא אמרה לו, "למה?" "כי אני צריכה את הכסף שלך, מתוקי," "אה," הוא יצא, ונכנס, והתחיל לרסק צלחות במטבח.