מחשבות בשדה
מה אני אמור לעשות?
זה לא שבחרתי במצב הזה, הם בחרו בו בשבילי. וכשחושבים על זה, הם בוחרים בשבילי הכל. אני פשוט תוהה איך זה באמת לבחור בשביל עצמך דבר כלשהו, בין אם זה איזו גבינה לקנות ובין אם זה יהיה המקצוע שלך, או האדם שאיתו תבלה את כל חייך.
הם אומרים שאנחנו חיים במדינת החופשיים, אבל זו רק עוד אחת מהמסכות הרבות שאנחנו לובשים על פרצופינו כשאנחנו יוצאים מתחום הנוחות הנפלא הזה שאנחנו כל כך אוהבים לחגוג.
מהצד אני עדיין שומע את המילים שלהם מזנקות לאוויר, כי כך הם תמיד מדברים. לא כולם מדברים כך, יש כאלו שכמו גוררים את מילותיהם בין שיניהם, יש כאלו שמתים מחדש בכל מילה שנאמרת, ויש כאלו כמותי.
מעניין אותי למה פתאום אני מרגיש שיש לי את הזמן הזה לחשוב את כל זה, בדרך כלל אין לי. בדרך כלל זה פשוט נדידה חסרת מחשבות בין שאלות והצהרות שונות, אז זה בהחלט מקרה נדיר מה שקורה פה.
לא הייתם רוצים זמן לחשוב, ולא סתם לחשוב אלא לחשוב באמת? גיליתי שכשאתה חושב באמת הכל משתנה, ההשקפה שלך, הדעות שלך, הדרך בה אתה חושב על עצמך. ולא לכולם יש את האפשרות הזו, לחשוב באמת, וזה עצוב לחשוב שאנשים עוברים את כל חייהם בלי לחשוב באמת אפילו מחשבה אמיתית אחת, כזו שלא מושפעת על ידי שום דבר ואף אחד.
תראו אותי, חושב וחושב במקום לעשות את מה שאמור להיות מה שבאמת חשוב. אבל מי אמר שזה חשוב בכלל? מי אמר שזו המלחמה שלי? האם בכלל יש איזו מלחמה שהיא מלחמה של אנשים כמותי שבחרו שתהיה מלחמה שכזו?
והתשובות אמורות להיות ברורות לא? אז למה אני לא מרגיש כאילו דבר, ולו דבר אחד, במחיים שלי ברור. למה כשאני שואל שאלות אין אף אחד לענות לי בלי להשתמש בעזרים ויזואליים שונים ומשונים שרק מסבכים אותי יותר ויותר.
ויותר חשוב מזה, למה הם תמיד מסבכים הכל, גם כשאני לא שואל שום דבר. הכל חייב להיות מסובך יתר על המידה, ואין אף אחד לפתור את התסבוכת שנמצאת בסוף המנהרה הזו שנראית כמו לא תגמר לעולם.
הפיצוצים נשמעים מכל מקום, ואני עדיין חושב במקום לעשות משהו. הם צועקים באזני.
"21! מה אתה עושה?! תעשה כבר משהו!!!".
אבל מה אני אמור לעשות?
תגובות (2)
זה מושלם!!
תודה ^^