מחפשת מסיבה

"מה קרה לשיער שלך?" שאל אלכס, אך אני לא רציתי לענות לו.
השיער שלי, נראה שזה הדבר היחיד שמעניין את האנשים, למה איש לא שואל אותי למה האיפור שלי מרוח, או למה אני נראית כאילו בכיתי, לאף אחד לא אכפת מכל זה, השיער המטומטם שלי הוא הדבר היחיד שמעניין אותם.
אלכס מנסה לחבק אותי, חושב שאולי זה יעזור, אך אני מתרחק ממנו, אני לא יכולה לתת לו לעשות את זה, אני כועסת עליו יותר מידי ואני יודעת שאם הוא יחבק אותי עכשיו, אם הוא ינחם אותי עכשיו, אני אסלח לו, אני אוותר על כל מה שהיה, ואני לא אוכל לחיות עם עצמי.
"אני לא צריכה את החיבוקים או את הרחמים שלך," אני אומרת לו, קולי חותך את הדממה."אני הרי בחורה קשוחה שיכולה להתמודד עם המציאות, נכון?"אני לא יודעת למה אני אומרת לו את זה, אבל אנ ילא יכולה לעצור."אז זאת אומרת שאני יכולה להתמודד עם זה, נכון?" זה היה שפל מצידי, להשתמש במילותיו נגדו, אך לא ידעתי מה עוד לעשות, אני פשוט לא יכולתי להתמודד איתו עכשיו, לא איתו ולא עם אימו, לעזאזל, אני לא יכולה אפילו לתמודד עם עצמי עכשיו.
אני מסתובבת ממנו ועולה על האופנוע, אני לא בטוחה כמה זמן כבר לא רכבתי עליו, אבל אם אני אצטרך לנחש, אני אומר שלא רכבתי עליו מאז תחילת שנה, מאז שהגעתי לפה, מוכנה להעביר עוד שנה מנומנת בחור הזה, אך מתברר שלמקום הזה היו תוכניות שונות עבורי, בגלל שנאי התאהבתי, וליבי נשבר, והכל קרה הרבה יותר מידי מהר לטעמי.
אתם יודעים, יכול להיות שבעוד שנה מעכשיו, או שנתיים, אני אבין שאפילו לא אהבתי אותו, אני אבין שזה פשוט היה הצורך התמידי שלי בתשומת לב ואהבה שגרמו לי להאמין שאני אוהבת אותו, גרמו לי לחשוב שבגלל שהוא מתייחס אליי אני צריכה להודות לו על כך ולאהוב אותו.
אלוהים אני לא יודעת מה קרה לי, בשנה שעברה הייתי הבחורה הכי כיפית במקום הזה, היו לי חיים, הייתי יוצאת עם חברות, אנחנו שמנו ללעג את המוסד הזה בידיעה שאיש לא יכול להעיף אותנו מפה, לא כאשר אני מעלה את הממוצע ציונים של השכבה שלי ולא כאשר ההורים שלנו משלמים סכומי עתק בשביל לדאוג שהמקום הזה ימשיך להתקיים.
"מה קרה?" רייצ'ל עונה לי מיד, היא יודעת שלא הכל טוב ביני ובין אלכס והיא הייתה מוכנה לשמוע אותי מתבכיינת מולה, ובכן, אני לא עושה את זה, אני חוזרת להיות הבחורה שהייתי בשנה שעברה, חכמה להפליא ולא שמה זין על העולם.
"מחפשת מסיבה טובה," אני אומרת לאחר שאני עוצרת בסופו של דבר."מכירה אחת?" אני שואלת, יודעת שרייצ'ל תדע בדיוק איפה יש אחת ואם לא היא תשאל את איימי אשר עומדת במרחק כמטר ממנה מתכוננת ליציאה.
"ברור," היא אומרת בנחירה."גם אלכס מצטרף אלינו?" היא שואלת לאחר רגע, רוצה לדעת איך בדיוק להגדיר את מה שעומד לקרות.
"לא, הוא לא בא." אני אומרת, ומביטה בכוכבים, זה היה מוזר, העובדה שלפני זמן כל-כך קצר, אני והוא ישבנו תחת הכוכבים האלו בדיוק וביכולתי לדמיין את עצמי איתו בעוד עשרים שנה, אך עכשיו אני לא רוצה אפילו להיזכר בפניו היפות.
"אם לומר את האמת," אני לוקחת נשימה, לא יודעת בדיוק איך להגיד את זה."אלכס הוא נחלת העבר." אמרתי בסופו של דבר, לא יודעת אם הייתי אמורה להגיד את זה או פשוט לשתוק, לא לדבר עליו יותר לעולם ולקוות שהן יבינו את הרמז.
"אז זה רק אנחנו שוב?" היא שואלת אותי, רוצה לדעת איפה אנחנו בדיוק עומדות, מה אנחנו בדיוק שוב, האם אנחנו נהיה כמו שהיינו בסוף שנה שעברה, חבורת נערות שמחות שאיש לא יכול להביס, שאיש לא יכול להפריד או שנהיה פשוט חברות, כל אחת שונה ולכל אחת החיים שלה.
"בדיוק כמו בשנה שעברה."