Yuki
אני יודעת שלא כותבים מסר כל כך גלוי בחוסר תחקום. אני יודעת שזה יותר קטע ופחות סיפור ואני יודעת שאם יתחשק לכם לבקר מקבץ התיקונים שאעלץ לכתוב יהיה אין סופי ואני יודעת שאם כל הידיעות האלה הייתי אמורה לשמור את הסיפור חבוי היטב במגירה אבל אני יודעת דבר אחד אחרון שהלילה כל מה שרציתי ממכם זה תמיכה ואהבה

מחיר ספר

Yuki 02/10/2015 994 צפיות 24 תגובות
אני יודעת שלא כותבים מסר כל כך גלוי בחוסר תחקום. אני יודעת שזה יותר קטע ופחות סיפור ואני יודעת שאם יתחשק לכם לבקר מקבץ התיקונים שאעלץ לכתוב יהיה אין סופי ואני יודעת שאם כל הידיעות האלה הייתי אמורה לשמור את הסיפור חבוי היטב במגירה אבל אני יודעת דבר אחד אחרון שהלילה כל מה שרציתי ממכם זה תמיכה ואהבה

היא שוכבת במיטה סביבה פזורים ספרים רבים, כאלה שקראה, כאלה שתקרא וכאלה שתניח בזהירות לידה כשהתוכן יתגלה כמשעמם.
מהחלון הפתוח מסתננים צללי הצחוק, וקולות דיבור, ואף שהייתה רוצה להיות חלק מאותם הצלילים היא מתחפרת היטב במיטה, ומטביעה בספר נבחר את בדידותה.
בארוחת הערב, היא נפגשת לזמן מועט עם המשפחה, כמובן שאותם נושאים חוזרים ועולים בעקביות כמו היו חוק אותו חוקקו חברי הכנסת. אמא ואבא מגבילים את שעות המחשב, ומנסים לעודד קריאה, משחק ושיחה כחלק מאורח חיים נכון וערכי, הם לוקחים אותה לדוגמה, גאים כי גידלו נערה משכילה שלא שורפת את שעותיה בבהייה בסרטי דרמה דמיוניים.
היא שותקת, היא כבר יודעת כי דבריהם שגוים. שהמחיר על הקריאה או עצום, מה הם יודעים? היא חושבת, קבוצה של בורים. איך הם לא מבינים כי הפקירו אותה? איך הם לא מבינים שכשם שהמחשב מקור חולשה כך גם הספר צופן בחובו הרס וחורבן.


תגובות (24)

אני לא אתרכז בהערות כי הנושא נשמע כל כך אישי ורגיש, שלדעתי רבים, אפילו שהם די נסתרים, מכירים כל כך.
ההורים שלי גם כן בטוחים שטיפחו בת למופת, אמנם הנושאים שמציקים לי שונים.
אנחנו כבר כאלה, ואין מה לעשות. אבל עם כל החסרונות של החברה, אחד היתרונות בה הוא שכיום תמיד יש לאן להשתייך. גם אם זה תולעת ספרים-עכשיו יש אפילו כנסים של נוער קורא.
אני רק אגיד את מה שרציתי לומר מההתחלה, רצית תמיכה ואהבה, ואני די גרועה בלבטא כאלה במילים, אבל זה מה שאני מנסה לתת ♥

02/10/2015 00:58

    תודה חתול שחור
    באמת שנגעת בליבי.
    למעשה הסיפור הזה נכתב בעבר הרחוק, בערך בכיתה ז' (אני בכיתה יב')
    אז התסכול הזה שלהיות חבוקה בין עשרות ספרים שהבדידות והריקנות שחשתי אימו להטריף את דעתי אז הכעס להורים היה גדול!
    אבל עכשיו אחרי גמילה אכזרית שאבא שלי כפה עלי בכתה ו'(שתי ספרים בשבוע בלבד)
    עכשיו אני יכולה להודות לו, כי עכשיו אני יכולה לחיות! אומנם תמיד אצטער על זה שלא פיקו לי על הספרים אבל ההתמכרות בעזרת ה' כבר מאחורי
    בכל אופן חתול שחור השימחה שנתת לי ואהבה שהרעפת עלי בתגובתך נתנה לי כוחות רבים(אני לא יודעת לעשות לבבות, אז דמייני לך אחד, גדול ובוהק)
    יוקי

    02/10/2015 01:13

יוקי! מדהימה! אני חייבת לציין שאני כרגע דרך הפלאפון ואני שונאת להקליד בו אבל ראיתי שפרסמת פה קטע ובאמת הסתקרנתי לקרוא אותו. הכתיבה שלך מעולה! והאמת, יש משהו נכון במה שכתבת… זה אף פעם לא טוב להגביל ולהשתלט יותר מדי… יש לי שאלה, זה קשור אלייך? בכך מקרה אוהבת אותך❤❤❤

02/10/2015 01:21

    דידי מצטערת שהקטע הלא מוצלח הזה הוא זה שבזבז את סבלנותך בתגובה בפלאפון.
    אני פשוט לא יודעת מה עובר עלי הלילה,הרצח והכל ופשוט רציתי חברת אנשים ופרסמתי את הסיפור הראשון שמצאתי גמור בתזכורות…
    אוהבת אותך דידי
    עשית אותי שמחה

    02/10/2015 01:46

אני כל כך גרועה בלתת תמיכה דרך מילים, הרשי לעצמך להרוג אותי. קטע יפה שגיאות כתיב פה ושם משערת שהיית נסערת. יואו יצאה לי כזאת תגובה מטומטמת וזה עדיף מכלום *סמיילי עם קו עקום*

02/10/2015 01:22

    אודלי אני חשתי באהבתך.
    האם זה לא מוכיח לך כי את מסוגלת ואף טובה בהפגנת ריגשותיך במילים?
    (סמיילי אוהב)

    02/10/2015 01:51

גם לי הייתה תקופה כזאת, אני חושבת שאני מבינה אותך. היו לי הרבה תקופות גרועות בחיים, וגם כשהן עוברות נשאר להן איזשהו מקום. אצלך זאת הייתה המגירה.
והנה לך, סמיילי של לב: ❤
קטניס אוורדין, סוף.

02/10/2015 10:27

    קטנס תודה לך על התגובה והשיתוף(אמל'ה רק שתדעי שאני לא כותבת בדרך כלל כמו מורה, היום משהו השתבש)
    איך בא לי לדעת לעשות לבבות(מלא מלא מלא לבבות)
    ולתת לך את כולן(אולי חוץ מלב אחד כדי שאם אני אשכח יהיה לי למזכרת)

    02/10/2015 11:40

אני מרגישה רע עכשיו, כי ההורים שלי אף פעם לא הגבילו אותי במשהו (אולי רק התלוננו שלצפות באנימה ("סרטים סיניים"- כינוי מטומטם) יותר מידי זה בזבוז זמן אבל…
האמת שקריאה הפכה אותי ליצור קצת מבודד, אני מודה. אין לי כל כך הרבה תחומי עניין עם חברות שלי וכל הרשתות החברתיות (אינסטגרם, וואטסאפ וכו-חוץ מפייסבוק) לא ממש מעניינות אותי, אז בכלל… (במיוחד בדורנו כשכמעט כולם תקועים בדברים האלה).. אבל אף פעם לא חשבתי על זה כעל דבר נורא, כאילו, זה אף פעם לא הטריד אותי.. (יופי, עכשיו אני סתם מרגישה שאני חופרת לך על הבדידות שלי..)
בכל מקרה, אני מוכנה להעניק לך כמה תמיכה שאת רוצה (גם אם עבר יום) ♥♥
אני תמיד פה ^~^

02/10/2015 10:55

גרמתי לך להרגיש רע? מוזר ,בדרך כלל אני גורמת לאנשים להרגיש טוב אבל תמיד יש פעם ראשונה(סתם, יש לי מצב רוח טוב הבוקר ולמי יש מצב רוח טוב בבוקר? רק למשכימים ואני ממש לא בינהם!
אנימות – אני בחיים לא ראתי אנימות סיניות, רק יפניות!
תודה סאפ על התמיכה המאוחרת
אני תמיד יודעת שאת כאן בשבילי (ואני כאן בשבילך)
אוהבת יוקי

02/10/2015 11:51

    חח זה הקטע באנימות שאין כאלה, אבל לכי תסבירי את זה לאבא שלי… XD

    02/10/2015 12:46

מזדהה עם ספיר… ספרים באמת מבודדם בן אדם כשהוא שוקע לתוכם יותר מידי.

02/10/2015 13:51

    תודה סול, חולה עלייך(בעצם אני ממש שונאת את הסלנג הזה אז קבלי ביטול) אני אוהבת אותך
    יוקי

    02/10/2015 14:52

זה היה יפה כזה. כתבת את זה בכיתה ז'?! כל הכבוד.

02/10/2015 14:25

    תודה דני

    02/10/2015 14:54

זה יפה. נכון שהמסר היה קצת מונולוגי מדי קצת ברןר שקוף ומואכל בכפית. אבל חשבתי שהתיאורים טובים והאווירה טובה ושהצלחת לגעת בנושא עמוק. הא, ואני אוהבת אותך 3>

02/10/2015 16:47

    אוליב אם היה אכפת לי ממשהו מלבד משפטי האהבה של האנשים פה הקטע המדובר כלל לא היה מתפרסם…
    ולכן תודה מעומק הלב על התגובה הזאת
    אוהבת אותך
    יוקי

    03/10/2015 21:28

נכון שהמסר היה קצת גלוי מידי אבל הכתיבה מאוד טובה ונגעת בנקודה. בקיצור, אהבתי את זה…(:
מצטערת שאין לי יותר מה לומר, כל מה שצריך כבר נאמר מעליי ><
קבלי את תמיכתי שלא מובעת במילים(איך עושים לב?!)
אז פשוט תדמייני שאת מקבלת חום ואהבה שיוצאים מהמחשב(:

02/10/2015 17:34

    את יודעת בסיפור הזה ראיתי בעוצמת האהבה והרצון לעזור שיש בו לאנשים באתר, לכתחילה עם הקטע הלא יפיפה שלי לא הגיע לי לקבל אף לא טיפת יחס אך רק בשל אהבה האנושית שמפעמת בכולנו עברתי את הלילה ההוא בלי דמעות יגון מטופשות
    תודה תודה תודה לך אורורה

    03/10/2015 21:34

וואו.. זה היה אחד הקטעים שאני אקרא הרבה יותר מפעם אחת. אני אוהבת את השפה בה את משתמשת, ואכן ברור מאוד שהילדה שעליה נכתב הקטע אינה ממוצאת לגמרי. אני גם אוהבת לשקוע עמוק עמוק בתוך ספר ברגעים של דכדוך, או אפילו סתם, כי אין לי דבר טוב יותר לעשות. אם ניסית לרמוז על קושי חברתי
(ואפילו פצפון), אני חייבת לומר שאני מזדהה. בשכבה שלי (שהיא יחסית קטנה ואפילו לבית ספר לא רגיל) אני נחשבת כמעט פריקית. לא ממש חנונית, אני מרבה ללכת עם הרבה תכשיטים, ובגדים קצת מוגזמים. אני גם נוטה לא להסכים עם אנשים ולהשמיע את דעתי בקול. אז כמו שאת כותבת, קל לי להתחפר, להעלם. הרי קשה קצת להתמודד עם המציאות, לא? במקרה שלי, זה נובע מפחדנות, מאיפה התכונה הזו הגיעה אלייך או שהיא מעולם לא הגיעה, וזו רק אני שקיבלה רושם מוטעה? בכל מקרה, הקטע שלך טוב בעיני. הוא בנוי טוב, והעלילה קצרה גורמת לי לרצות להכיר את הדמות שבסיפור מעט טוב יותר. הייתי שמחה לקרוא עוד קצת מהקטע הזה, שקלת להאריך אותו? ולסיכום, רציתי לומר לך שאת אמיצה. אני מנסה להעלות קטע מעט יותר אישי שכתבתי לפני די הרבה זמן, אבל אני (כמו שכבר אמרתי) פחדנית. אני צריכה לחשוב שוב על העלתו לאתר. אני מתרשמת ממך בכל פעם מחדש.

17/10/2015 22:00

    וואו אליס. ארוך! אני שמחה לקרוא את מה שכתבת,
    איזה יופי לחדש את החברות ביננו…כבר מצפה!

    18/10/2015 18:27

הקטע טוב, הכתיבה ציורית וכנה, רק שלדעתי, התועלת שתצא מהקריאה, יותר גדולה מכל דבר אחר במקום, ואם היית מדגישה את המסר שההתמכרות מזעקה, זה היה הרבה נכון ועוצמתי… חוץ מזה אם את צריכה מישהו – אני כאן

18/10/2015 02:10

    אולי אתה צודק. אבל העניין זה לא ההתמכרות זה מקראת, מה ראית. למה נחשפת כשקראת…
    ושמחה לדעת את זה.
    רק תזהר כי אני מנצלת אנשים חביבים עד תום חביבותם!
    יוקי

    18/10/2015 18:29

בכל מקרה, זו אחת ההתמכרויות הכי מועילות… וחח לכי על זה

18/10/2015 22:10
1 דקות
תגיות: ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך