מחוזות אחרים

באחד מימי הסתיו, המדלגים בין חום לקור המתברכים ברוח ושלכת,הבחנתי בה עוברת.
חולפת על פני כמו ברכה.קרבה למרחוק ומתרחקת מקרבי ואני שותק,כמו הים והעולם,כמו העצים וכמו הרוח.רק קולות המחייבים את קיומי,שאיפה,נשיפה ופעימות המגבירות מהירותן.
הייתי פונה אליה בדברים, אבל משהו ביופייה גרם לי להרגיש כאילו חלון ראווה מפריד בינינו.
אולי לחשתי לה משהו ממרחק. ודאי נשאה אותו הרוח למחוזות אחרים.
לבטח לא אליה.היא אף לא הפנתה מבט.ספק אם הבחינה בקיומי.ספק אם היא יודעת שיש אדם הממשיך לבוא אל זה המקום כל שבוע באותו היום באותה שעה. מקווה שגם היא תזדמן לכאן לרגע, כדי שיספיק לפחות להבחין בה שוב. לדעת אם הייתה היא מציאות או בדיה. לפחות לרגע כדי לשחרר אותו מהכישוף הזה ולחשוף אותו לקסם רק עוד פעם. ספק אם היא יודעת שיש אחד הממשיך לפזר לחישות לרוח מקווה שהיא נמצאת באחד המחוזות האחרים שומעת לחישתו.

באחד מימי הסתיו המדלגים בין חום לקור המתברכים ברוח ושלכת.היא תעבור באיזה מקום ואחד יעיז לגשת וילחש אל תוך אוזנה מילים שלא תגנוב הרוח. הוא לא יבחין בזגוגיות .לא יתבלבל מיופי בובתי. הוא יאמין שהיא אמת והיא תבחין בו. היא תתענג על מילותיו הנימוחות על תנוך אוזנה.
והם ילכו שלובי זרועות ויתיישבו על ספסל באיזה פארק. הוא ישים ראש על ירכיה ובידו ילטף את שוקה.היא תעביר יד רכה בשערו והם שותקים. והיא תקשיב לקול המים,לעצים,לציפורים ,לרחש רוח ואולי אז דווקא ברגע הזה היא תשמע לחישתי הרועמת ממחוזות אחרים.

והיה אם שפר לי מזלי והיא כבר שמעה לחישתי הנודדת מני אז…
הו אז אולי ראשי הוא המונח על ירכה וידה שערי לוטפת..