מושלמת ~סיפור ראשון באתר! ^-^~

יפיפייה. שיערה הבלונדיני הרך נח על כתפיה בנחת, היוצר מראה שליו ואביבי. שמלה לבנה צמודה לגופה, לבוש המחמיא לה מאוד- אך בין כך או כך כל דבר יחמיא לה.
חכמה. החכמה ששופעת מעיניה הירוקות- אפורות מסקרנת ומושכת רותך.
קולה, משכר, הסיפורים אומרים. אין אחד שלא נפל שבוי לקולה, שהצליל שבו, כנראה לעולם לא יישמע.
אתה פשוט מהופנט, לא רוצה להפסיק לשמוע את הקול.
תנועותיה, מתואמות באופן מושלם, והמילים היוצאות מפיה- תמיד יהיו המילים שתרצה לשמוע באותו הרגע.
מתחשבת.
רכה.
דואגת.
קשובה.
עוזרת.
אכפתית.
חברותית.
כל אלה יתארו אותה, ועוד הרבה.
"אך אין אדם מושלם, נכון?" אתם בטח שואלים.
אז כנראה יש- היא.
וזהו. מאז מה שקרה לה אף- אחד לא רוצה להיות מושלם.
"אלוהים לוקח אותם צעירים" יש משפט כזה.
הקנאה. אוי, הקנאה.
עכשיו, היא כלואה בתוך ענבר. נראית כמו דמות מסרט, לא מציאותית.
מבטה, עדיין עדין, אבל עיניה, שלא קפאו משום מה, עדיין מביטות סביב, עוקבות אחר האנשים הבאים והשבים.
עיניה, שפעם, שידרו רק שמחה, חום ואהבה, משדרות כאב. כאב המהול בעצב.
וכל מי שמביט בה, אין הוא חש דבר מלבד רחמים. רק אחר באה ההתפעלות מיופיה העל- טבעי.
עונש נורא ניתן לה. ועימו נותר גם סימן.
צלקת.
לאורך לחייה, למטה, ישנה צלקת אדומה ופתוחה. מזעזעת. נוראית.
"ממה?" אתם בטח שואלים.
הרי כבר אמרתי לכם- "הוא לוקח אותם צעירים".
או לפחות מנסה.