מופע קסמים

היא צופה בו בשתיקה, בזוית העין. עיניו נעולות עליה במשך כל ההופעה, לא מזזות ממקומם לשנייה.
שאר הקהל מוחה כפיים וקורא קריאות התפעלות בכל פעם שהיא מציגה את אחד מהקסמים שלה, פעם נעלמת ומופיעה ליד אחד מהם, זורקת חפצים ומשנה את צורתם בעודם באוויר או את האווירה באולם… אך הוא, הוא נשאר מרותק, כמו רובוט שתפקידו רק לצפות.
שנייה לפני סיום המופע היא גורמת לכל האורות להיכבות. קריאות בהלה קטנות נשמעות מכאן ומשם, חלק אומרים שזו וודאי תקלה קטנה וחלק שזה חלק מההופעה.
היא מנצלת את הזמן כדי להופיע לפניו, לבחון את פניו מקרוב ואז חוזרת בשקט רב לבמה, גורמת לאורות שוב לדלוק כשהפעם היא לבושה בשמלה בכחול כהה, כששלג קל יורד מעליה, מכסה מעט את שערה ואת שולי שמלתה. היא מרחפת באוויר בסיבובים קלים, רגליה ניתקים מין הרצפה ומוכיחים לכולם שזו מעשה קסמים אמיתי (אך מובן שהרוב טוענים שזוהי אחיזת עיניים, עבודת במה).
ווילון האוהל נפתח והאנשים מתחילים לצאת, מפטפטים ארוכות על מה שראו זה עתה. חלקם אומרים שישובו מחר, חלקם ממליצים על אוהלים נוספים.
האיש נעמד ליד הדלת, צופה בקוסמת. פיו נפתח כדי לומר דבר מה אך הוא שב וסוגר אותו. הוא מסדר את בגדיו ומוציא מכיסו מכתב קטן, מניח אותו על אחד הכיסאות הקרובים. בדיוק כשהוא עומד לצאת היא פוצה את קולה ואומרת "אני יודעת," בקול שרומז שיש עוד מה לומר, אך היא נעלמת בקול נקישה.