מוות לבן

אני אוהבת את הדרך בה השלג נוחת בשקט סביבי, כאילו דבר לא יכול להפריע לשלווה הזו.
אני ממשיכה ללכת בדרכים המושלגות, יודעת שבקרוב כל זה יעלם, הרי הם הבטיחו שבקרוב יחזור האביב.
אני אוהבת את החורף, את השלגים ורוחות, זאת אחת הסיבות שבחרתי לגור במקום צפוני כל-כך, אבל החורף הזה בהחלט נמשך הרבהיותר מידי זמן, ואם הוא ימשיך עוד זמן רב, כולנו נמות מרעב הרבה לפני שמישהו יוכל להנות מקצת שמש.
הרוח מתחזקת ואני יודעת שהגיע הזמן לחזור הביתה אך אז אני מבחינה בדמות כהה בשלג. אני לא מתביישת לומר שבהתחלה חשבתי שאולי זאת חיה מתה, ואני אוכל להביא בשר הביתה, אך כאשר התקרבתי הבנתי שהדמות מוכרת לי.
"מר קרלסון?" אני שואלת ומתקרבת אל הדמות בחשש, אני לא לגמרי בטוחה מה קורה פה ויכול להיות שאני טועה לחלוטין בבן האדם, אבל כאשר אני מתיישבת בשלג ומנסה לראות את פניו טוב יורת אני מבינה לצערי אני צודקת.
"לאון?" אני קוראת ודוחפת אותו בעדינות בניסיון להפוך אותו. הוא לא מגיב ולרגע אחד אני כל-כך בטוחה שהוא מת שאני כמעט ומפילה אותו בחזרה אל השלג, אבל אז אני מרגישה בזה, בנשימות שלו, הן היו רדודות אך הן עדין היו שם.
"לאון קרלסון חסר לך שתמות לי עכשיו!" אני קוראת בתקווה שהוא בכלל יכול לשמוע אותי. אני מביטה בפנים החיוורות שלו ומקווה שהוא יעבור את זה בשלום. הוא היה אדם שלחם ביותר ממלחמה אחת בחייו, והוא בהחלט פגש את מלאך המוות יותר פעמים מכל אחד אחר שאני מכירה, ולכן אני לא חושבת שזה יהיה נכון שהוא ימות מהקור, זאת אומרת אם חיילי האויב לא לקחו את חייו למה שהשלג כן?
מצד שני זה בהחלט מוות שקט יותר מכל מוות אחר, הרי מה יכול להיות רגוע יותר מפשוט לעצום את העיניים ולא להתעורר יותר, בלי כאב בלי סבל פשוט לתת למוות הלבן לעטוף אותך.
אבל מצד שני, אני יודעת שמשפחה שלו עדיין מחכה לו בבית ושאין לי שום זכות לשחק את אלוהים ופשוט לתת לו למות פה.
אני משנסת את מותניי ומתחילה למשוך אותו בחזרה אל עבר הכפר, אני יודעת שהסיכויים שאוכל למשוך אותו כל הדרך אל הכפר הם זעומים, אך אם אוכל לפחות להחזיר אותו אל השביל הסיכויים שלו לחיות יהיו הרבה יותר גבוהים.
אני מניחה שהייתי צריכה לצפות להן, לחיות הפרא, הוא הרי שכב שם כבר זמן מה והן בטח חיכו לתורן אך ברגע שהתחלתיל הזיז את הטרף שלהן הן החליטו שהן רעבות מכדי לתת לי את הניצחן הקטן הזה. אני מניחה שבסופו של היום, המוות הלבן עדיין דרש את לאון קרלסון.