מה תרצה להיות כשתהיה גדול?

יום שמש בהיר, התלמידים יושבים בכיתתם, מביטים במורה, חלקם מפהקים מעט, וחלקם מביטים בה בסקרנות יתרה, מעט מעוררת חשד.
"תלמידים, היום הכנתי עבורכם פעילות מיוחדת!" פוצחת לפתע המורה בשמחה, התלמידים מחייכים קלות, מרימים את ראשם, ומביטים בה שוב.
"הכנתי לכם שאלון נחמד!" היא אומרת בהתרגשות, קריאות בוז נשמעות בכיתה.
"לא, לא תלמידים, זה לא מבחן!" היא מוסיפה, הילדים קוראים לאות שמחה.
היא עוברת בין השולחות, מחלקת בעדינות את הדפים. הילדים מתחילים במלאכה.
הם עוברים במהירות על שאלות כגון: "מי חברך הטוב ביותר?", שאלה קלילה ומשמחת.
עד שמגיעים כולם לשאלה האחרונה: "מה תרצה להיות שתהיה גדול?". התלמידים עוצרים לפתע, מניחים את העיפרון והמחק, וחושבים.
לבסוף, הילדים כותבים מקצועות מועדפים, או שאינם כותבים בכלל.
הם מגישים אחד אחר השני את הדפים, ופוצחים בריצה אל עבר ההפסקה.
רק ילד אחד נשאר בכיתה, אורי, הוא עדיין חושב, בהתחלה הוא שוקל לכתוב שאינו יודע.
לאחר מכן, ניגש אורי אל המורה.
"ובכן אורי, מדוע לא ענית על שאלה מספר 10?" שואלת המורה ומביטה באורי בכעס.
"ובכן המורה, בהתחלה חשבתי לכתוב מקצוע כמו שאר ילדי הכיתה, אך כשאני חושב על זה, כאהיה גדול- ארצה להיות…" מפסיק אורי את דבריו, וקורא בשמחה לאחר כמה שניות:
"מאושר!"