מה קברת בחצר?

"מותק?" קולה של אימי הגיע מן המטבח.
"מה?" צעקתי כול הדרך מהסלון.
"מה קברת בחצר?" קולה נשמע מודאג.
"כלום" צעקתי בדיוק כאשר בגעתי אל פתח המטבח.
"ועכשיו את האמת?"פניה הופיעו מבעד לאדים.
"פשוט, חיפשתי את הדברים של אבא."
זה לא היה לגמרי שקר,
נכון, הוצאתי כמה פריטים של אבי שקברנו,
אך לא לשם כך חפרתי את הבור.
"מותק" היא אמרה וחיבקה אותי.
"את יודעת, לפעמים אני פשוט מתגעגעת אליו"
אמרתי בשקט.
שנאתי לשקר לה, אבל זה היה הכרחי.
"אל תדאגי, בהמשך-"היא התחילה להגיד,
אך עצרה את עצמה.
"לא, בהמשך, זה לא יהיה קל יותר, אבל את תתרגלי"
ברגעים כאלה, היה לי ממש קשה לא לספר לה את האמת.
פשוט לספר לה הכול.
על מה שבאמת קרה לאבא,
ואל מה שקורה איתי.
אבל אז אני מעיפה מבט בעיניה ויודעת
שהיא לא תוכל להתמודד עם האמת.
יודעת כי המהמורה הבא תשבור אותה
וזה רק עניין של זמן.
אבל אני לא רוצה להיות המהמורה הזו.