מה אתה רוצה?

הוא היה יכול לגרום לכוכבים לדעוך ולעולם להפסיק את סיבובו.
הוא היה יכול לעשות הכל, הוא היה יכול לעוף ואפילו להפיל ממשלות, הוא רק היה צריך לרצות בזאת.
הוא לא האמין ביכולות שלו, הוא מעולם לא האמין שהוא יכול לעשות דברים כאלו.
אך עמוק בפנים, הוא ידע שהוא יכול לעשות את כל זה ואפילו יותר.
הוא יכול היה לעשות הכל, וזה הפחיד אותו למוות.
והוא עמד ממש מולי עכשיו, כל-כך כועס ופגיע, כל-כך אמיתי שלרגע אחד, גם אני פחדתי.
"מה קרה?" אני שואלת אותו, אך למרות שחשבתי שהתחלה שהוא מביט בי, התברר לי מהר מאוד שהוא הביט דרכי, לרגע אחד, אני הייתי בדיוק כמו כולם עבורו, לא חשובה מספיק בשביל צדיק את קיומי.
אני לא יכולתי להתמודד איתו כאשר הוא היה במצב הזה, כאשר הוא כועס כל-כך, מוכן להרוס את כל מי שיעמוד בדרכו, מוכן להרוג.
"מרי." הוא אמר לפתע את שמי, ומשהו בצורה בה הוא הוגה את שמי גורמת לי להסתובב בחזרה אליו.
היה ברור שהוא לא יענה על שאלתי, רוב הסיכויים שהוא לא שמע אותה בכלל, או שלא הייתה לו תשובה.
"מה אתה רוצה, סיימון?" אני לא יודעת למה אני טורחת לשאול, רוב הסיכויים שהוא יתעלם גם המשאלה הזו, היה ברור שהוא לא נמצא פה, לא בדיוק, נכון, הגוף שלו עמד ממש מולי, אבל הנפש שלו הייתה במקום אחר, מגלה מקומות ואנשים שלעולם לא אפגוש.
להפתעתי, הוא מביט ישירות בעיני לפתע, ועונה על שאלתי.
"אני רוצה להרגיש ער כאשר העיניים שלי פקוחות."