מהלך

אני מהלך ברחוב ופשוט מאזין.
מרחוק אני שומע ילד קורא לחברו.
מפנייה קרובה אני יכול לשמוע חבורה של בני נוער צוחקים.
ליד מפתן דלת רעועה אני יכול לראות סלסילת שי לחג.
אני לא עושה שום דבר רק שם לב.
וכשאני מגיע לרחובות הומי האנשים.
אני מתחיל להרגיש קרירות.
מסתכל הצידה, אני רואה עוד אנשים שמדברים לאוזניה שלהם.
ימינה עוד אנשים כאלה, זה כאילו הם מכפילים את עצמם.
דואגים לחוצים, חסרי לב.
מכונות של ממש נהינו.
במקום ללמד את המכונה אנו למדנו ממנה.
אנו אותם האנשים שחכמים מהכל ולא יודעים דבר.
שממציאים תאוריות פילוסופיות שלמות רק בשביל לבטלן ביאוש.
ולמה בכלל אנו מנסים להמשיך קדימה לשאול את עצמנו מה מטרתנו.
מה דוחק בנו לגלות???