מהופנטת

אתה הפנטת אותי עם העיניים שלך
זה כלכך מוזר כי מצד אחד העיניים שלך כלכך מפחידות אותי, אבל מהצד השני העיניים שלך כלכך מרגיעות אותי.
אני נשאבת לתוכן, נהיית פתאום כלכך רגועה.
ההרגשה הזאת כלכך נעימה , כלכך מרגיעה , אני מרגישה שאני פשוט לא מצליחה לדבר, אני אסכים עם כל דבר שתגיד!

אני הבנתי שאם אני לא רואה אותך אתה לא יכול להפנט אותי.
אבל משום מה אני לא מצליחה לשכוח את הרגע הממכר הזה שהסתכלת עלי ואני שוב נפלתי לתוך העיניים לך.
אני פשוט נזכרת בזה ולא מצליחה להוציא את זה מהראש.
אף אחד לא יצליח להבין את ההרגשה הזאת.

ואני מבינה שזה לא טוב לי , אני יכולה להיפגע ולהישבר שוב מההתחלה, אבל אני כלכך מכורה!
זה כמו סמים, זה רע ואני מבינה אבל אני לא יכולה להירגע בלי ההרגשה הנעימה הזאת, שנתת לי באותו הערב, כיאלו יש מישהו שיודע מי אני.
מבלי שהוא בכלל מכיר אותי, הוא הצליח לקרוא אותי כמו ספר פתוח, בלי שהוצאתי מילה אחת מהפה.
והאבסורד פה הוא שאני בכלל לא מכירה אותו.
אני לא יודעת מי הוא או מה הוא..
אבל אני מרגישה שעלי הוא כבר יודע הכל!