מגירה חצי פתוחה
נדרשו יומיים של שתיקה,
כמעט יומיים שלמים של התנתקות מהעולם
שקיעה וחושך.
רק אני ועצמי בתוך עצמי.
זה היה השקט הכי רועש, הכי צורם, הכי מכאיב.
שקט שהוא בעצם צעקה אחת גדולה,
זעקה רועמת שלא תישמע על ידי אף אדם.
דמעות של איבוד, עיבוד.
רסיסים של הבנה זלגו מתוך עיני.
נגמרת כדי להתחיל, כדי להתקדם, כדי לעכל ולהקל.
הסערה מתחילה לדעוך אט אט, נותנת לקרן שמש עקשנית לחדור מבעד לחלון להאיר, להעיר, לפתוח.
נפתחת חצי מגירה, מחליטה שכך היא תישאר עד חלוף הסערה הבאה.
"יש מגירות שעדיין אני לא פותח
עד שיוסיף בי אור"…
תגובות (5)
שיר יפה ממש!!! אהבתי אותו נורא… רק משהו אחד – למה התכוונת במילים "דמעות של איבוד, עיבוד"? מה זה העיבוד? ועוד משהו – אני חולה על השיר הזה של אביתר בנאי… :)
תודה רבה.
הכוונה היא בעיבוד מחשבתי (לעבד את כל מה שאני מרגישה, חושבת, עיבוד של כל המידע יחדיו).
הבנתי… :)
זה קצר אבל יפהפייה. יש משהו בכתיבה שמשך אותי וריתק..
אהבתי מאוד.
תודה רבה