מגדת העתידות

מכשיר הטלפון בביתו של מיכאל צילצל בזעף, מיכאל מיהר להרים את השפורפרת תוך שרכס את מכנסיו.
"הלו? כן אחי! אני למטה בעוד שתי דקות אחי, כן אל תדאג, טוב ביי" הוא הניח את השפורפרת במהירות, מנסה להזכר היכן
הניח את נעלו הימנית. הוא נעל את נעליו ומיהר במורד המדרגות. הוא פגש את חברו הטוב מילדות, יוסי, למטה מחכה במכוניתו.
פניהם היו מועדות אל מגדת עתידות מחיפה, דבר שיוסי שידל את מיכאל לעשות, ללא סיבה ברורה לעין.
"אתה תהינה אחי", אמר לו יוסי "היא פשוט גאונה, כל מילה אמת!". "אחי אמרתי לך איזה מיליון פעם!! אני לא מאמין בכל הבולשיט הזה!".
"תבוא ותראה שאתה טועה".
הם נסעו בכביש המהיר לכיוון חיפה, עם מוזיקה רועמת שנדדה לה מחוץ למכונית והחרישה את אוזניהם של כל הנהגים על הכביש.
הם הגיעו לרחוב צדדי בחיפה, יוסי החנה את המכונית בצד. היה משהו מפחיד ברחוב בעיניו של מיכאל, משהו שלא יכל להסביר.
הם התקדמו באטיות לכיוון בניין ישן ומתפורר. הם פתחו את הדלת ונשמעה חריקה איטית שצמררה את שניהם.
בקצה המסדרון ישבה אשה, לפניה היה מונח כדור בדולח מעורפל.
"שלום לכם", היא לחשה, נועצת בהם מבט ישיר וחודר, "ציפיתי לבואכם". "כמובן שציפית לבואנו", אמר מיכאל תוך שגלגל את עיניו.
"הרי את יודעת הכל!".
מגדת העתידות גיחכה לעצמה בשקט, "אחרי שתשמע את דברי היום, תפסיק לפקפק באנשים כשרוניים כמוני".
"ועכשיו, ניגש לעניין." היא אמרה. "מיכאל, יש לי שני רמזים להגיד לך, הראשון הוא: היזהר ממי השופכין. הרמז השני הוא: היזהר מן השמיים, אם תקבל
את שני הרמזים האלה, אני מזהירה אותך עליך להגיע לביתך בשעה עשר בלילה בדיוק, אם לא תעשה כן, ייגרם לך אסון נורא!"
יוסי ומיכאל חזרו אל המכונית בשקט כאשר מיכאל משתדל בכל כוחו שלא לצחוק.
הם חזרו אל מכונית הספורט של יוסי, מיכאל סוף סוף שחרר את הצחוק שהיה עצור בו. יוסי הביט עליו באכזבה,"תיזהר אחי, דברים כאלה יכולים לקרות…
אני במקומך הייתי נזהר…". "אז מזל שאתה לא במקומי", אמר מיכאל תוך שגיחך,"כבר אמרתי לך, אני לא מאמין בכל הבולשיט הזה…".
יוסי הוריד את מיכאל ליד מקום עבודתו ונפרד ממנו לשלום. מיכאל עלה למשרדו והחל מטפל בדגם לבניין החדש שעבד עליו.
בשעה שתיים וחצי יצא יוסי להפסקת צהריים וניגש אל פינת הרחוב לקנות מנה טובה של פלאפל.
הוא זלל את המנה בתיאבון, העבודה תמיד גרמה לו להיות רעב… וכרגיל, הפלאפל בפינה עשה את העבודה.
פתאום הרגיש יוסי שהוא צריך להשתמש בבית השימוש. "כנראה שאכלתי משהו מקולקל בבוקר" , הוא חשב.
הוא הרים את מכסה האסלה בבית השימוש שבפלאפל. כשהרים את המכסה נפלטה צרחה מפיו.
בתוך האסלה ישב לו עכביש טרנטולה ענקי, מהסוג שנדיר מאוד למצוא בישראל…. מיכאל החל לרוץ מהר ככל שיכל חזרה לכיוון משרדו,
תוך שהוא מנסה לשמור על מכנסיו למעלה.
הוא הגיע לשירותים במשרד וסיים עם ענייניו בבית השימוש.
הוא נזכר ברמז הראשון, "היזהר ממי השופכין", אך מיד סילק מחשבה זו מראשו. הוא עדיין סירב להאמין לשטויות האלו… הסתברותית דבר
כזה יכול לקרות…
הוא יצא פעם נוספת מהמשרד, הפעם כדי להשיג חומרים חדשים בשביל הדגמים שלו. הוא התקדם לכיוון החנות, כשפתאום שמע דבר מוזר.
הרעש הגיע מעליו, הוא הסתכל בחשש וראה מטוס נוסעים ענקי צולל לכיוונו. הוא החל לרוץ ברנדומליות ברחובות העיר, עד שהרעש נחלש.
הוא החל לשוב אל החנות, כשפתאום נפלה ביצה על ראשו. "זה כבר מטורף", הוא חשב. "עלי להקשיב למגדת העתידות ההיא, יש מן האמת בדבריה."
הוא חיכה לשעה תשע וחצי ויצא לכיוון ביתו.
הוא נסע, אחוז טירוף, מגניב מבטים אל השעון.
השעה הייתה 21:59 כשהגיע מיכאל אל דלת הבניין שלו.
הוא רץ במעלה המדרגות.
22:00, מיכאל הבין שהוא לא יספיק. הוא רץ מהר יותר והגיע לדלת ביתו בשעה 22:01 בדיוק ופרץ בבכי תוך שהוא מחפש את המפתחות.
הוא מצא את המפתח ונכנס אל ביתו.
הוא הדליק את האורות וכמעט חטף התקף לב כששמע את כל חבריו ומשפחתו צועקים: הפתעההההה!!!!!!