מבריק, פשוט מבריק!

דני כינס אותנו לישיבת צוות דחופה בשעה עשר בבוקר בחדר הישיבות. כשהגעתי כולם כבר ישבו סביב השולחן הגדול ודני, שישב בראש השולחן, עמד להתחיל. בכיסא הסמוך אליו ישב גבר לא מוכר. נאה ולבוש בחליפה אפורה מחויטת ועניבה תואמת עם פסים אלכסונים בגווני אפור. החולצה שמתחת לחליפה לבנה ובוהקת ומגוהצת באופן מושלם. הוא נראה חריג בין אנשי התוכנה, שלבושים יותר ברישול. אני תמיד מחדשת את המלתחה שלי במכירות סוף העונה פעמיים בשנה, ועל פני איפור קל בלבד, שמדגיש את עיני הכחולות. דני לוקח את עולם האופנה לכיוון רחוק מכולם. הוא בעל שיער ג\'ינג\'י מתולתל ועיניים ירוקות ולבוש תמיד בחולצת טריקו קצרה שממנה מבצבצים תלתלי צווארו האדמוניים ומכנסי ג\'ינס משופשפים. לרגליו סנדלים תנכיים בלי גרביים, שאותם הוא נועל ללא תלות בעונות השנה.
מעניין מי הוא החתיך המעונב, הבטתי בו בעניין. בטח מישהו מההנהלה. אני מקווה שהוא לא מתכוון לבשר לנו על עוד קיצוץ בתקציב או פיטורים, כמו שהיו לפני כמה חודשים. אני עובדת בחברת סטארטאפ בתחום ההייטק. למרות שאנחנו כבר בשלבים מתקדמים של פיתוח צ\'יפים לטלפונים ניידים, המצב בחברה לא יציב, ומדי כמה חודשים אנחנו מתבשרים על קיצוצים, שלאחריהם לא משתנה דבר ואז שוב מגייסים אנשים חדשים. שום דבר כבר לא יפתיע אותי. מפליא שדני לא עדכן אותי מראש בשינויים הקרבים. כשהתחלתי לעבוד בחברה, בערך לפני שנתיים, היה לנו קטע רומנטי קצר ביחד, אבל מיד הבנו שאהבה גדולה לא תצמח בינינו ובמקומה התפתחה ידידות עמוקה שנמשכת עד היום.
\"טוב. כולם כבר פה אז אפשר להתחיל,\" דני התחיל בבטחה. \"כפי שחלקכם כבר יודעים, בעוד שלושה חודשים אני נוסע לתערוכה במינכן שבה יוצגו החידושים האחרונים בטכנולוגיית הטלפונים. חובה שיהיה לנו מוצר שמהווה יתרון בולט מעל המתחרים.\" דני הסתכל לעברו של האורח המעונב והמשיך. \"למזלנו, בדיוק עכשיו, התפנה המומחה מספר אחד בטכנולוגיית הטלפונים, למי שהתפלא מי יושב כאן לצידי, תכירו את עמית ברק.\" הוא חייך בסיפוק עמוק \"עמית עבד עד לא מזמן בחברה המתחרה לנו ומכיר מקרוב את התוכנה והחומרה שאיתם אנו עובדים. עמית, אתה רוצה להציג את עצמך בכמה מילים?\"
\"כן, בוודאי.\" עמית קם על רגליו ופנה אל הצוות. בעמידה הוא נראה אף יותר מרשים ומטופח מאשר הרושם הראשוני שהשאיר עלי. גבוה מעל הממוצע, נראה לי כמו מטר תשעים בערך, גופו חטוב ונראה טוב בחליפה האפורה שלו, מושך. מעניין לדעת אם הוא נשוי. שיערו המבריק בצבע דבש, מסורק לאחור ברישול אופנתי.
\"כפי שדני אמר, שמי עמית. אני רווק וגר בתל-אביב. אני בן עשרים ושבע, בוגר יחידה שמונה מאתיים במודיעין, ובשנים האחרונות עבדתי בכמה חברות בתחום התקשורת.\" הוא הביט סביבו אל האנשים המכונסים סביב השולחן ושלח לעברנו חיוך ממיס שגילה גומות חינניות בשתי לחייו, \"אני שמח לקבל את ההזדמנות להשתייך לצוות שלכם, נראה לי שיהיה מרתק.\"
אחרי סבב הכרויות ועוד כמה עדכונים הישיבה התפזרה והתלוויתי לדני לחדרו.
\"הופתעת מהרכש החדש?\" שאל אותי בהיסוס. הוא יודע שאף אחד בצוות לא אוהב שמצניחים \'מומחה\' במקום להסתמך על המפתחים הוותיקים.
\"קצת הופתעתי,\" הודיתי, \"מאיפה הבאת אותו? רק אני שמתי לב שהוא עבד בכמה חברות תוך שנים ספורות?\"
\"אני יודע שהוא נראה קצת חריג פה, אבל ענת, תאמיני לי, הוא מבריק. קיבלתי עליו המלצות נפלאות ואני מבקש שתתנו לו צ\'אנס להוכיח את עצמו. אנחנו חייבים פריצת דרך כדי להמשיך להתקיים.\"
\"אוקיי.\" יש לי מספיק עבודה להכין את כל המפרטים עבור התערוכה. אם עמית הוא זה שיוציא אותנו מהבוץ, מי אני שאתנגד? \"תגיד לו שאם יזדקק לעזרה, אני אשתדל לעמוד לשירותו.\" כמובן שלא התכוונתי כלל להיות העוזרת הנאמנה של עמית, אבל איחלתי לו בהצלחה ותכננתי להתעלם ממנו לגמרי. הוא אמנם די חמוד, אבל כבר מזמן החלטתי להפריד בין הרומנטיקה לבין העבודה ועמית נראה לי מורכב מכדי שאשנה את ההחלטה עכשיו.
עד מהרה עמית התערה בצוות מבחינה חברתית. הוא יצא כל יום לארוחת צהריים ארוכה עם החבר\'ה, ושבה בקסמיו את העובדות הצעירות שהתגודדו סביבו בכל הזדמנות. לא התקשיתי להאמין לשמועות על פעילותו הרומנטית עם יותר מאחת מהבנות, במהלך שעות העבודה וגם לאחריה. הוא הרבה לשהות בפינת הקפה, סחף אחריו את חבריו החדשים ולקח על עצמו את תפקיד ליצן החצר. פעם אחת כשעברתי ליד פינת הקפה, עמית ועובד נוסף התאמנו שם בזריקת כדורי נייר לסל המחזור. כתגובה למבטי התמה, שינו את המטרה והתחילו לזרוק את הכדורים לעברי.
\"מה, אתם בני חמש? תתבגרו קצת\" הוכחתי אותם בקלילות \"אין לכם עבודה לעשות?\"
\"אנחנו עושים סיעור מוחות. מסירת רעיונות\" ענה לי עמית, ובחיוך גדול קלע עוד כדור מסובב בגבי המתרחק.

ככל שהזמן עבר ומועד התערוכה התקרב, הספק בכישרונו של עמית נהיה יותר בולט. דני נהיה מתוח ושיתף אותי בחששותיו.
\"יש לך מושג איך עמית מתקדם עם העבודה? אני לא מצליח לקבל ממנו תשובות ברורות. אני כבר לחוץ.\"
\"אתה מתכוון לברק המבריק?\"
\"מצחיק מאוד! באמת, ענת, את מוכנה לעשות לי טובה אישית ולקחת על עצמך להביא לידי סיום את הפרוייקט הזה? לא אכפת לי איך את עושה את זה, עם עמית או בלי, מצידי תתחילי את כל העבודה מחדש.\"
\"חס וחלילה, אני עוד עלולה להוריד ממנו את המוזה.\" ניסיתי להתחמק.
\"הסרקאזם שלך לא עושה עלי רושם כרגע. הוא לא משתף פעולה. לא עונה למיילים ולטלפונים. אני לא יודע מה קורה איתו.\" דני נאנח והעביר את אצבעותיו בעצבנות בין תלתליו. \"בכל פעם שאני פונה אליו הוא דוחה אותי למחר ומחרתיים ואומר שהכל יהיה בסדר. אל תדאג, הוא אומר לי. מה הוא יודע על דאגות? ההנהלה לוחצת לי על הצוואר. אם אין לנו משהו טוב לתערוכה אנחנו גמורים.\" דני באמת נראה לחוץ. הוא הוציא מכיסו טבלית נגד צרבת וזרק אותה אל פיו.
\"אוקיי, אוקיי. רק בשבילך אני מוכנה לעשות מאמץ. אבל אתה חייב לי!\"

בימים הבאים ניסיתי ליצור קשר עם עמית ללא הצלחה. בפעמים הבודדות שמצאתי אותו בחדרו, הוא אכן הבריק, אבל לא בדרכים המקובלות. פעם אחת מצאתי אותו עומד מול מראה עגולה שתלה על הקיר והתפעל מעצמו, מחייך ומחליק את שיערו המושלם. בפעם אחרת מצאתי אותו ישן, ראשו מונח על ידיו על השולחן, והוא נוחר חרישית. מסך המחשב שבוהק לפניו מלא בשתי מילים שחוזרות על עצמן: עמית ברק עמית ברק עמית ברק… והשיא, שאני מנסה למחוק מדמיוני ללא הצלחה, היה אתמול כשפתחתי את דלת חדרו ושמעתי מהמחשב קולות אנחה שלא השאירו מקום לדמיון, וידיו עסוקות במרץ מתחת לשולחן. הכי מביך היה שהוא הבחין בי והמשיך במעשיו כשחיוך מזמין על פניו. מיותר לומר שלא מצאתי כל הזדמנות לדון איתו בענייני עבודה. האמת, שהוא עדיין נראה בעיני מושך וחמוד, אבל זה בדיוק מה שהעלה בי חשד לגביו. הוא לא מתנהג כמו המומחה, אלא מזלזל במופגן במוסכמות העבודה ומתחבא מאחורי החליפה והנעליים המצוחצחות כדי להסוות את חוסר מקצועיותו. עכשיו אני חייבת, בשבילי ולא רק עבור דני, לברר מה מעולל עמית בעבודה.
בערב, חיכיתי שכל המשרדים יתרוקנו כדי לעשות עבודת בילוש קטנה. נכנסתי למשרדו של עמית שהיה מסודר למופת, כאילו אינו בשימוש כלל. המחברת שעל שולחנו היתה ריקה חוץ מכמה מהדפים הראשונים שבהם הוא כתב את שמו בכתב ידו המסולסל, שוב ושוב בזוויות שונות: עמית ברק עמית ברק עמית ברק… סגרתי מהר את המחברת, ועדיין הייתה לי הרגשה כאילו המוני שדים קטנים בדמותו של עמית מביטים בי מתוך הדפים. הסיסמא במחשב לא הייתה מאתגרת יותר מדי. ניסיתי עמיתברק. לא. ברקעמית. יש! הצלחתי בניסיון השני, הייתה לי הרגשה שהוא עצלן מכדי להיות מקורי.
לקח לי בדיוק דקה לראות שאין כמעט אף קובץ על המחשב שלו שיעיד על עבודתו בחודשים האחרונים. בתיקיה אחת היו כמה קבצי פורנו שככל הידוע לי לא היו חלק מהפרויקט, ועוד תיקיה עם קבצי המקור של התוכנה. קובץ אחד היה חדש והכיל תוספת של כמה שורות הדפסה: עמית ברק עמית ברק עמית ברק…

\"הלו דני? היי זאת ענת\"
\"היי ענת, מה כל כך דחוף בשעה כזאת?\" דני נשמע רדום. מרוב התלהבות לא שמתי לב שכבר שתיים עשרה בלילה. עבדתי רצוף מהרגע שגיליתי את הקבצים במחשבו של עמית, כדי להכין הדגמה למחר בבוקר.
\"אני חושבת שתשמח שהפרעתי לך לישון כשתשמע את החדשות הטובות. מחר תוכל לבשר ללקוחות שהרכיב שלנו מהיר בחמישים אחוזים יותר מהמתחרים.\" על פני היה חיוך גאה, כאילו שאני מעבירה אותו לדני דרך הטלפון.
\"באמת? איך זה קרה?\" דני נשמע כאילו התאושש מעייפותו בבת אחת. \"את גדולה! אם זה נכון, הבטחתי לצ\'פר אותך ולא תאכזבי.\"
\"האמת היא שעמית הצליח לפתור את הבעיה בעצמו, אבל היה כל כך עסוק בלהבריק את עצמו שהוא לא שם לב. הפתרון היה פשוט מאוד, כמה הדפסות נרקיסיסטיות בקוד הכניסו את הרכיב לפסק זמן קטן שהיה נחוץ לו כדי לקלוט את כל הנתונים. מבריק!\" ופתאום עלה לי רעיון.
\"בינינו, אתה יודע שהוא לא מבריק. הוא אפילו לא איש תוכנה. אתה יודע מה הוא?\"
\"מה?\"
\"הוא דוגמן!\" איך החמצתי את זה כל הזמן? \"מחר תזמין צלם ותפיק פרסומת לרכיב המשוכלל שלנו עבור התערוכה, שבה יככב עמית עם חליפתו האפורה.\" בצד השני היתה דממה.
\"דני, אתה שם? ואל תשכח להזכיר לו לחפש מקום עבודה חדש.\"

\"הלו\"
\"שלום, הגעתי לענת?\" קול גברי לא מוכר נשמע מהטלפון.
\"כן. איך אפשר לעזור?\"
\"קיבלתי את הטלפון שלך מעמית ברק, בתור ממליצה על עבודתו. הוא עבד אצלכם, נכון? מה את יכולה לספר לי עליו?\"
\"עמית? הוא מבריק, פשוט מבריק.\"