מבחן לשום דבר

בזמן שאני לומד קשה, אני תוהה- למה אני עושה את זה בכלל?
אני לא מוצא את החומר מעניין, או את הנושא נחוץ לחיי.

למה אני מבזבז שעות על גבי שעות, קורא את אותם דפים שוב ושוב?

אני מרגיש כמו אוגר, רץ על גלגל שמוביל לשום מקום. כשאני עוזב את הגלגל, אני שוכח למה עשיתי זאת, וכל מה שאני יכול לעשות אחרי זה, זה להתחיל לרוץ שוב.

למה אני מוותר על שינה וזמן בשביל זה?
לא יהיה טוב יותר להשתמש בהם עבור נושאים שבהם ארצה לעסוק בחיי? כמו מוזיקה? או ספורט?

בשעה שאני לוקח את המבחן אחרי ימים חסרי מנוח אני עדיין תוהה- מדוע אני עושה את זה בכלל?
אמנם אני יודע את תשובות המבחן, אבל לא את התשובות לגבי המטרה שעבורה אני עושה זאת.
ברגע שהמבחן נגמר, וכף רגלי עוזבת את הכיתה, כל התשובות פורחות מראשי, ואני לא זוכר כלום מכל ימי הלימוד האלה.

תשעים ותשע נקודות על המבחן, כי יש תמיד את הנקודה האחת שמחפשת משמעות.