מאצ'ו פרוג
קראנו לו מאצ'ו פרוג גם בגלל שהוא היה הצפרדע הכי גברי בשכונה וגם בגלל שהיה לו סטייל. הוא היה הצפרדע היחידי בשכונה שלא קיפץ ואף פעם לא מיהר לשום מקום . די בולט להיות צפרדע שלא מקפץ , רץ ומקרקר . מאצ'ו לקח את החיים באיזי כאילו כבר מלידה ידע מה צפוי לו וכמה חבל על האנרגיות . וככה, עם מבט כבוי ודופק שהיה מבלבל אפילו רופאים מומחים , הוא היה מהלך לו משלולית לשלולית ומזיין . רב היום רק מזיין . אף פעם לא התאמץ , לא להשיג זיונים ולא אוכל . הזבובים התעופפו סביבו במאות כי חשבו שהוא מת והצפרדעות הכי כוסיות רק היו מחכות שהוא יעבור דרכן ויפזר מעט מאבק הכוכבים שאפף אותו . גם את הפה בקושי פתח והיה מוציא גג קרקור או שניים ביום . חברים אף פעם לא היו לו אבל בכל זאת היה מאוד קשה לתפוס אותו לבד . הוא נתן תחושה שעם כל הייחודיות שבו הוא חייב להיות על רקע שונה כדי להתבלט . אפילו בישיבות הכי הופכות , היה שותק. מתקתק ראשים ושותק . היו שאמרו שיום אחד הוא יתפוצץ ושזה בלתי אפשרי להפנים כל כך הרבה . היו גם כאלה שהיו בטוחים שזה מאיזו טראומה בילדות , אבל בעצם אף אחד לא ידע מה הסיבה וגם איך צפרדע יכולה להיות כל כך out וכל כך in בו זמנית .
הערצנו אותו והוא בתמורה עשה לנו הרבה כבוד , כבוד שבשתיקה אבל מורגש . לא מתנשא אפילו לא בזווית של מבט .
למסיבה באותו שישי הגיע כרגיל לבד ורב הערב בילה בזיגזוג בין הבאנג לבין שוטים של קוארבו גולד ולימון .
את הרגע שזה קרה אף אחד לא זוכר , אבל מאותו ערב לא ראינו יותר את מאצ'ו . לרגע ישב על הבאנג ורגע אחרי נעלם כאילו בלעה אותו המבחנה .
היום , אחרי שנים של ספקולציות ואינסוף שיחות וסיפורים, אנחנו פתאום תופסים את עצמנו מצטטים אמירות שאמר בשתיקה ואורח חיים שהפך למיתוס אפילו אצל הילדים שלנו . הרי להעלם לגמרי הוא לא יכל כי זיין בלי סוף וצריך להיות דביל בשביל לחשוב שלצפרדעים יש אמצעי מניעה . אז עכשיו מסתובבים בינינו מאות מאצ'ואים שעסוקים בחיקוי האגדה יותר מכל דבר אחר , מה שנראה קצת טיפשי לצפרדע קשישה כמוני שראתה את הדבר האמיתי , אבל לך תדע ? אולי גם סבא שלי חשב כך על מאצ'ו
תגובות (0)