לשפוך את המוח מהראש (3)

ואיכשהו תמיד הקטעים האלה נכתבים בשעת לילה מאוחרת, שאני עושה הכל חוץ מלישון. כן, גם לראות סרטונים מפגרים של כאן. והמסקנות? העולם הזה מלא באינסוף אנשים בודדים.

אנשים בודדים שמחפשים פשוט אדם שלידו הם לא יהיו לבד.וזה עצוז. זה ממש עצוב. שיש מיליונים כאלה. כאלו לפעמים בא לי לצעוק לכולם,"הלווו, בואו נקים את אגודת הבודדים או משהו". תחשבו, כמה אנשים הייתם יכולים לפגוש, שמרגישים בודדים כמוכם. ורק רוצים למצוא אתכם, כדי לא להרגיש כאלה.

ומחר יש צום. ואני חרדית. כן, אני יודעת שזה מפתיע. אבל זאת אני. ואני צמה. ויש לי עבודה, כי קבעתי שאבוא. אבל שכחתי שיש צום.

תלכי לישון, אור לי הקול המעצבן הזה שתמיד דואג שאני אעשה את הדברים הנכונים. ההוא שאני שונאת להקשיב לו. כי הוא כמו אחותי הקטנה. קרצייה. הוא פשוט מעצבן באיך שהוא מדבר, בהתרפסות דאגנית, ואז בחוצפה ובתוכחה. כאילו הוא יודע מה טוב לי. שזה בדיוק מה שהוא יודע, והנה לכם למה אני שונאת אותו.

אני רק רוצה שבת של שקט. של להיות לבד. אין לי פשוט מספיק זמן לחיות. לפעמים ככה מרגיש לי. למרות שהמון פעמים אני לא עושה כלום.

אני רק רוצה לנגן את עצמי למוות. אי מנגנת בכינור. אבל כינור ושתיים בלילה, זה לא מסוג הדברים שהולכים ביחד, במיוחד כשיש לך שכנים.

או שכנים, איזו המצאה מטומטמת. אני נשבעת. אני ממש רוצה לגור במקום בלי שכנים. מצד אחד. ומצד שני, אני רוצה לגור בעיר, לכו תבינו ת'עולם הזה.

ועל מה בכלל צמים מחר? על גדליה בן אחיקם שנרצח, בגלל שהוא לא הקשיב לאזהרות של ה"לשון הרע" שאמרו לו שיהרגו אותו. אבל למה ניסו להרוג אותו? אנילא זוכרת. אי שם בכיתה ג לימדו אותי, אבל המוח שוכח. כן גם זה קורה, אז למה בכלל לצום אם את לא יודעת מה המשמעות של זה? לא יודעתף באמ שלאף אולי כי זה מרגיש הדבר הנכון, אולי כי זאת הידיעה שזה מה שצריך לעשות. אולי כי אני יודעת שיש משמעות, למרות שאני לא ממש זוכרת אותה ברגע זה.

ולמרות שזה לא צום חובה, אני כנראה כן אצום.
נראה לי.

בכל מקרה לא יזיק לתת מנוחה לבטן האומללה שלי אחרי החג הזה. והנה שוב אני הורסת כל דבר טוב בהגיגים מגוכחים. למרות שכל אלו עובדות אמת הן. ולא יהיה מי שיחלוק עליי. דברי אמת מגוכחים.

"כי המציאות הזאת מגוכחת", אומרת לי אישה במוח, אישה שלבושה מוזרף חצי שיכורה, מעשנת סיגרייה כמבן, ויורד עלייה גשם. אבל היא, היא יודעת על העולם הזה הכי טוב. יותר טוב מכולם.(ציניות למי שלא הבין) ואני מהנהנת לעברה, כאילו שיש בכלל מה להגיב למשפט המטומטם שלה. שהוא באמת נכון. וכל הסיטואציה בכר נראית מוזרה. ומגוכחת. כמו העולם הזה. כמו שהיא אמרה.

ושוב. ללכת לישון? זה בזבוז חיים. לישון. הרי גם בקבר ישנים. אולי נחמד בקבר? זה כמו שינה שלא צריך לקום בבוקר. זה נשמע נהדר. כי אני שונאת לקום בבוקר.
אבל אני אוהבת לחיות.

ככה נראה לי לפחות.

אני אוהבת לכתוב ככה. כשהמוח לא הכי איי איי איי. -"לא מאה". כמו שאני אומרת.

זה גורם לזה שאני יכולה לחזור אחר כך ולקרוא את זה שוב. כמו לקרוא מהתת מודע של עצמך. את כל השטויות שצריך למיין ולזרוק למחסן.

ואני כותבת. וכותבת. כמו אישה שיכורה. עד שאני נזרקת על איזה ספסל, מתה מעייפות ונרדמת.

ואז קמה בבוקר, מסוחררת לגמרי. ומוצאת את עצמי יפה שנרדמתי בלילה. מסתדרת, ויוצאת לעבודה.