לרוץ עם הרוח

האזניות תקועות לי עמוק בתוך האוזניים, והמוזיקה על הכי חזק שרק יכולתי לשים, שאני בטוחה שגם אלו שהלכו לידי שמעו את המוזיקה.
טיפות של זיעה החלו לטפטף, ואז חזרתי לרגע מחלומותיי, והייתי מודעת לזה שרצתי כבר הרבה יותר מכמה שרצתי אי פעם.
הראש שלי זז לפי הקצב של המוזיקה, נותנת לגיטרה שבשיר להשתלט עליי.
רצתי מהר. אנשים, בתים, חיות ונופים חלפו אל מול עיני, משתנים בכל רגע נתון, וזה דרבן אותי להמשיך.
הייתי מאושרת במפנים שסוף סוף ניצחתי את העצלנות ויצאתי לרוץ. על אף שהיה חושך כבר, על אף שהיה לי דברים אחרים לעשות, על אף שהיה לי קשה לקום מהספה.
הרגשתי טוב עם עצמי. אני מרגישה טוב עם עצמי, סוף סוף, חיכיתי לזה.
נתתי לאינטואיציה שלי להחליט לאן לרוץ, מגיעה למקומות חדשים שלא הכרתי בכלל, פוגשת אנשים שלא הכרתי ותרבויות חדשות.
האזניות תקועות לי עמוק בתוך האוזניים, ובכלל לא אכפת לי מה אחרים חושבים, גם אם אני רוקדת סתם ברחוב.