לרוץ חזרה אלייך

כמה זמן נותר לי איתך? הייתי נותן שנים, ימים, דקות, שניות, הכל.
הייתי נותן הכל כדי להיות שוב איתך.
כדי לשמור על הזיכרונות של שנינו ביחד, על כל הרגעים היפים שחווינו. גם את הימים הפחות טובים הייתי רוצה לזכור, כי הם הופכים אותנו לאנושיים, הם מוכיחים שמה שקורה בנינו- שאנחנו- אמתיים, ושזה לא רק חלום שהמצאתי.
הזמן משתנה, ואי אפשר לדעת מה יקרה. אם אזכה לעתיד טוב או רע, לעולם לא אוכל לדעת, כל שנייה משתנה, אך כל שנייה חשובה.
אני יכול רק לקוות שהוא יקשיב לי, ולך.

בכל פעם שאני הולך, אני תמיד מבטיח שאחזור, ואני חוזר, אבל את עדיין בוכה בכל פעם ואומרת שאת רוצה שאשאר לצידך, שלא אלך שוב.
ואני? אני נותר ללא מילים; הרי אני חייב לחזור לשם, אין ברירה אחרת.
הכאב בחזי גדל עם כל צעד שאני עושה הרחק ממך. אנחנו עוד נהיה ביחד הרבה לפני שנשים לב והכל ייראה לנו כמו מין חלום.
אני מחבק אותך חזק ועוצם את עיניי, ראשי שעון על כתפך, מבלי לדעת שזו עלולה להיות הפעם האחרונה שלנו כך.
דמותך תמיד תישאר איתי.

רק עוד שנייה אחת לאחוז בידך, להרגיש את חום גופך.
זיכרון של קולך בזמן שהיית שרה עולה במוחי ונשאר שם, כאילו שהוא יודע שאני צריך אותו עכשיו יותר מכל, שיישאר איתי לפני הסוף.
הו, אני יודע, את הדבר הכי מושלם שיכולתי לקבל, מה שהופך אותי להכי טוב, מה שגורם לי להרגיש הכי בטוח.
אני רק רוצה לרוץ אלייך,
לחזור הביתה.

הו, אם רק הייתי יכול לחזור שוב הביתה…