לקבור את אלוהים

קברנו את אלוהים בחצר שמתחת לבית. היינו אני, אח שלי ומושיקו השכן. למעלה ישבו שבעה ואנחנו רצינו קצת שקט אז שיחקנו עם הכדור של מושיקו עד שנמאס לי והלכתי לשבת בצד.
אחי הקטן התיישב לידי ומושיקו המשיך לשחק כי אימא שלו עוד חיה למעלה בשבעה שלנו. הוא היה יותר גדול ממני בשלוש שנים אז הוא כבר הבין שרק מעשה פיזי ינקה לי את השחור בנשמה. ככה אמרה לו אימא שלו ויקי אחרי שהוא נפרד מזאתי היחפה שאהבתי להסתכל עליה מהעינית של הדלת כשהיא הייתה יוצאת מהבית של מושיקו מאוחר בלילה, ככה הייתי רץ כששמעתי את הדלת שם נטרקת. יום אחד היא יצאה עם נעליים די מוקדם ולא חזרה.
במחשבה לאחור זה גם איך אימא שלי סיימה, עם נעליים די מוקדם בלי לחזור.

ראשון קם אח שלי, תמיד ידעתי שהוא סתם מזייף אמונה כי זה היה מהיר מדי בשביל לעשות מעשה כזה. הוא לא הסתכל עליי אפילו, פשוט החליט ונעמד עם מושיקו.
אני חלפו לי תמונות בראש כמו אז כשהודיעו לי על אימא. ראיתי את עצמי עם סבא בכותל, בבית כנסת עם אבא, קידוש, העלייה לתורה, סדר פסח. אבל הכי נצרבה לי התמונה שלי מדווש סביב לעץ שבגינה אחרי שליה הלכה לעידו הביתה בפורים. ככה הייתי נרגע כשהייתי קטן, עם האופניים. אבל אז התעצבנתי. ביקשתי מאלוהים שיעזור לי, שייצור מצב שאני אוכל להוכיח לה שאני הרבה יותר מעידו.
הייתי בגינה והעץ היה מאחוריי אז כנראה שזה למה נצרבה לי התמונה. הבטתי על העץ וחשבתי על ליה שיושבת למעלה עם עידו ואיך שהיא כבר לא תבין שאני הרבה יותר ממנו.

קמתי וביד החלשה שלי חפרתי בור ליד העץ ממש, כדי שיכאב. זרקנו את הכיפות לבור, אני ואח שלי כי נמאס לנו מאלוהים ומושיקו לאות הזדהות. אחרי זה כיסינו ועלינו למעלה.

מאז אני כבר לא מסוגל לדבר עם אלוהים. פעם הוא ישב לי במחשבות אבל היום אין לי איתו קשר. כבר לא אכפת לי מה הוא יגיד עליי.
גם אח שלי לא אומר שמע ישראל כשמפציצים אותנו, אבא חושב שזה כי הוא כבר לא מפחד.
מושיקו סיפר לי שהכלב שלו קוקוס השתין על הקבר וזה סימן שהצלחנו לקבור את אלוהים. הוא בעצמו מתפלל אבל אני חושב שזה כי הזאתי היחפה מסתכלת עליו מעזרת נשים.
מאז כל שנה באזכרה אני חושב על אימא אבל גם על אלוהים שאיבד שלושה חברים. ככה זה, מי שלא עוזר לחברים שלו, בסוף הוא מאבד אותם.