ומה אם הייתי יכולה לצעוק?

חזק ביותר

פשוט תצעקי, ושכולם יתפוצצו.

קטע עצמתי, את כותבת בצורה כזאת שאני יכולה להרגיש את המילים, להזדהות איתן.
זו הרגשה נוראה לשמור את הכל בפנים ולהיחסם בידי הגוש שבגרון, אני מכירה את זה, אבל זה עוד יחלוף, זה תמיד ככה, גם התקופות הכי קשות כשהכל בוער בפנים, עוברות – ככה העולם עובד…
בכל מקרה, את כותבת מדהים, הרבה זמן לא היית באתר, נכון? אני שמחה שחזרת לכתוב (=

האמת שאחרי שכתבתי את זה צרחתי על אח שלי עד שנהייתי צרודה, אז אני בסדר בערך. ונעמי, כן, היה לי מחסום כתיבה קטן, ואחרי זה גם התגעגעתי לכתוב לעצמי.
זאת אומרת, רק לעצמי.
תודה לשלושתכם.

ממש אהבתי את הקטע, אבל לא יכולתי שלא להתעלם מההרגשה בסיפור. קרה משהו? את מרגישה בסדר?

אני אהבתי מאוד.
אבל כמו שהאנגרית אמרה – אני לא יכולה שלא להתעלם מהבעת הרגשות.
נהדר!

אני מרגישה בסדר גמור, זו פשוט הייתה פריקה כללית על ההרגשה שלי כל הזמן, ולא בגלל מקרה ספציפי. תודה רבה לשתיכן!

גם אני מרגישה לפעמים ככה, אני יודעת איך את מרגישה. אני תאמת גם ילדה שלא מרשה לעצמי לצרוח, לא משנה כמה אני רוצה. במקום זה אני בועטת בדברים בשקט בחדר שלי עד שכואב לי הרגל.
הכליבה שלך ממש מיוחדת.