לפקוח עיניים, ולראות הכול.

דממה נצחית. חושך תמידי. דבר אינו קורה.

האם זה באמת מה שמצפה לכל אחד מאתנו בסוף? או שיש משהו לאחר שהכול בעצם מסתיים?

כנראה שלא. ישנם אמנם את האמונות השונות של גן העדן, הגיהינום, גלגול הנשמות ועוד, אך אף אחת מן האמונות הללו לא הוכחו. שום אדם שמת לא קם לחיים כדי לספר מה הוא חווה לאחר המוות.
איש אינו בטוח מה קורה לאחר המוות. ישנם אנשים שממציאים לעצמם אמונות שלהם, ישנם אנשים שמאמינים באמונות הנפוצות. ישנם אנשים שאינם מאמינים בדבר, או שמאמינים בזה שזה כן נגמר ואין מה לעשות. שלא יהיה דבר אחרי זה.

אז אם אנחנו לא חווים דבר במותנו, אנחנו צריכים לחוות את כל מה שאנחנו רצינו לחוות. לאלו מביננו שרוצים להוציא ספר מצליח, סולו מצליח, להיות דוגמן או רק לחיות את החיים כמו שצריך, צריך לעשות את זה. אם הוא רוצה, כמובן.
כי אם לא תעשו מה שתרצו לא תהיה לכם הזדמנות נוספת לאחר המוות. החלומות והרצונות לא מהווים חלק בסוף של החיים.
הם מהווים חלק רק בחיים עצמם.

אנחנו צריכים גם להישמע לחברינו, למשפחתנו, לאנשים סביבנו. כי אחרי זה לא תהיה הזדמנות שנייה, ואתם תמותו בידיעה שלא עזרתם לאנשים שהייתם צריכים לעזור להם או רציתם לעזור להם.

הנערה שחורת השיער צעדה ברחוב השומם באיטיות. היא הביטה סביבה, חקקה כל פרט ופרט בזיכרונה. החנויות שכבר נסגרו רק לפני שעה, הבתים הקטנים והזנוחים. היא הביטה בצמחייה הגזוזה והמסודרת ובעצי הפרי שצמחו לצדי הרחוב. היא הביטה במכוניות הצבעוניות ואפילו ראתה את החתול הקטן שהסתתר מתחת לאחת מהן.
לבסוף היא הגיעה ליעדה.
\"אולי לא את הכול הספקתי לעשות,\" היא אמרה בשקט, כמו לעצמה. היא הביטה מטה אל המים הצלולים והניחה ידה על מעקה הגשר.
\"אבל אני שלמה עם זה. אני ראיתי כל שרציתי לראות. עזרתי ככל יכולתי. עשיתי ככל יכולתי. ועכשיו זה נגמר.\"
והיא קפצה.

אבל הדבר הכי חשוב, מבין כל הדברים, זה פשוט לפקוח עיניים.
לפקוח עיניים, ולראות הכול.