לפעמים אני…

לפעמים אני רוצה להיעלם מהעולם. פשוט להישאב אל תוך עולם המוסיקה, האומנות. לפעמים אני רוצה לעשות דברים אסורים. כאלה שאף אחד לא יודע שאני עושה, כי אני עושה אותם לבד.

לפעמים אני מרגישה שכול העולם נגדי, למרות שאני פשוט לא יכולה להתמודד אם מצבים מסוימים.
לפעמים אני משלה את עצמי שאחרים הם הבעיה ואני מושלמת, אבל אני יודעת שאני הבעיה ואף אחד לא מושלם.

לפעמים אני מעצבנת את עצמי. במעשים שאני עושה, במחשבות שאני חושבת, אפילו בגופי. לפעמים אני מנסה להיות מישהי שאני לא כדי להתחבר אל אחרים. לא תמיד זה דבר רע, אבל לפעמים זה כבר ממש עובר את הגבול…

לפעמים אני מרגישה כעס מוסרי כלפי האנשים שחשובים לי. כול התלונות הכי קטנות ונשנות שנערמו בין השנים במעמקי זיכרונותיי עולים למעלה ודברים שחשבתי שהיו בצורה אחת נתגלו בצורה אחרת.

לפעמים נקודת מבטו של האחר יכולה להיות שונה עד אין קץ מנקודת מבטי ואני יכולה לכעוס על כך, או לשמוח. לשמוח שנחשפתי לנקודה הזאת, או לכעוס שאני כועסת שאמרו אותה. לכעוס שאני לא חשבתי עליה או שאני לא מסכימה איתה.

לפעמים אני פשוט מישהי אחרת. לא אני. אני נמצאת בעולם אחר ויש לי מחליפה. לפעמים אני…