לפעמים אני..

לפעמים אני מתענגת על המחשבה של 'לברוח' מגוללת אותה בראשי כמו סוכריה על לשון. טועמת אותה, מדמיינת אותה. מה אלבש, לאן אלך
ומה אארוז. התיק הכחול בהחלט יספיק. מזומן אפשר למשוך בתחנת דלק. והיעד די ברור. צפונה אל הים אל השקט. אוהל קטן יספיק לי. פק"ל קפה וכמה סנדויצ'ים.
את הטלפון אני אשאיר ברכב למקרה ו.. אבל לשיחות אני לא אענה.

זה יכול להיות טוב. השקט הזה. הלבד. אולי סוף סוף אזכה להיות,
יחד, איתי.
יחד איתו👆🏼