לפעמים אני הוזה

אני לא יודע למה הוא לא עונה לטלפונים. אולי הוא חושב שאם יתעלם ממני, אני אוהב אותו יותר. אבל אני לא מתייסר, למרות שאולי הוא חושב ככה. לא אכפת לי – היום, מחר, בכלל לא, עוד שנה או עשרים שנה, לא משנה לי כלום. אני יושב עם החברה שלי על משקאות, מעשן, וממציא לה כל מיני סיפורים קטנים שהיא חושבת שהם אמת. אני רק מנסה להכניס תבלין לחיים שלה כמו גם לשלי, שום דבר מתמרן או איזו אמת לכאורה שתשנה משהו במשהו. אני אומר לה אני הלכתי ברחוב, זרקו עליי שקית מים מבניין. אומרת וואאה, ו-וואוו, ומה עשית. הלכתי נכנסתי למכבסה ציבורית, התפשטתי עירום, וייבשתי את הבגדים. עירום? מביטה בי בעיניים פעורות. כן, לא נורא, אנשים טובים הביאו לי שמיכה, התעטפתי בה. בכיתי שם, אמרתי לה, אני לא זוכר על מה. מסכן שלי, היא אומרת, ומנשקת ומחבקת ומלטפת אותי. כן, לפעמים אני מאוד רגיש. אני יודעת, היא אומרת, וזה מצחיק אותי, כי זה בכלל לא נכון. אבל אני צוחק רק מבפנים, וכמו מזיל דמעה, וקובר את ראשי בחמוקייה, ועושה אותה עמוק וטוב.

הלו, שמן, למה אתה לא עונה לטלפונים? אני מטריד אותו. אני עכשיו במערכת יחסים עם מישהי, דוגמנית עם הרבה כסף, כשאגמור איתה אבוא לזיין אותך. אהההה… איזה סיפורים אתה מוכר לה, שאתה ברוקר, שאתה מהמוסד? הוא צוחק.

את יודעת, אני ראיתי אותך בפעם הראשונה, מיד נדלקתי עלייך. באמת? היא שואלת, למה? כי ישר ידעתי שאת נשמה טהורה, ורציתי להגן עלייך מהעולם האכזר הזה. אווו… אתה כל-כך חמוד, ואני משחיל אותה.

הלו, שמן, כשתגמור עם הדוגמנית תקפיץ לפה שתי שישיות בירה ופיצוחים, ואל תשכח קונדומים. עדיין אוהב תות? הוא שואל, ואני צוחק.