לפני שנפלתי

בזמן שנפלתי מטה, ראיתי אותך,
לא היית בדמות איש או אישה,
לא היית בדמות שהעין יכלה להיאחז בה.
היית אני, אתה, נפש טהורה,
היית הפשטות של כל דבר,
העדינות, הרגש, אפילו הכעס,
היית כמו רוח שומרת,
היית הסימן שרציתי.
בזמן שנפלתי, הבטתי למעלה,
אתה היית שם כדי להגן עליי,
לשמור שאני השלים את יעודי.
החיים הראו לי כל כך הרבה כאב,
אך אתה, ההתגלות שלך הוכיחה לי שאני טועה,
איש אינו יכול להכריח אותי לעשות דברים שאיני רוצה,
הם יכולים לנסות להחזיק אותי כאן,
הם יכולים לנסות,
אך אני תמיד אמצא דרך החוצה,
כל עוד יש בשביל מה לחיות.
בזמן שנפלתי, הרגשתי כאב,
הוא נבע עמוק מלבי, כמו להבה;
הוא חימם אותי באש שמעולם לא הרגשתי,
הוא העניק לי תחושה מוכרה.
הוא היה אתה בכל היבט,
בכל תזוזה;
הוא הראה לי בית, שמחה
נתן לי להיות שלמה עם כל החלטה.
פקחתי עיניים, וגיליתי הכל,
זה כמו להתעורר מחדש ולהבין שנולדת,
להבין מי אתה ומה אתה יכול לעשות.
לפני שנפלתי, התעוררתי,
אך כבר ראיתי את מה שהיתי צריכה לראות.